הרוח נושבת על דברים שקשורים לשבת (מי שהייתה בתפילה אתמול, מי שאכלה השבת שניצלים, מי ששותה
מהקידוש וכו)משחקים עידודים עם שמות, ואחר כך עוד סבב שבמקום שמות- ימים שהן בחרו.לשבת יש ערך יותר חשוב מזה שלפי החוק היא יום המנוחה:“…נבוא לעמוד על מעלתה המיוחדת של קדושת השבת יתר משאר מצוות שבתורה, ומכל הימים הטובים, כדאיתא (-כמו שכתוב) בספר ‘תורת אבות’: מה
(-ההבדל) בין שבת ליום טוב? שביום טוב הוא כדוגמת המלך שירד ובא להתארח בבית בנו
העני, היינו (-זאת אומרת) שהקב”ה מאיר בו ליהודי באשר הוא שם. אבל שבת קודש היא
בבחינת שהמלך מעלה את בנו אליו להיכלו כולו אומר כבוד. ומשמעות הדברים היא כי היום
טוב ושאר מצוות- הארתם היא בתוך העולם הזה, וקדושתם נמשכת אל תוך מציאות הזוהמה
והטומאה ששרוי בה, אבל שבת קודש כמבואר- הארתה וקדושתה היא למעלה מכל ענייני עולם
הזה, ועל ידה יכול האיש מישראל להתרומם ולצאת מכל מציאותו עד שייכנס פנימה בהיכל
מלך”. (נתיבות שלום)הסיפור על האיש עם השטיחים. (הסיפור של רוטשילד)לקחת על עצמנו משהו שייחד בשבילנו יותר את השבת. צ'ופר: אמר ר' בונם מפשיסחה: "אין עוד מצווה כמצוות סוכה.  זו מצווה שאדם נכנס לתוכה בכל איבריו בבגדיו ואף במנעליו". השיב לו על כך ר' שלמה ליב מלנטשנא: "וגדולה ממנה מצוות השבת. זו מצווה שאין אדם נדרש לעשות פעולה כל שהיא אף לא תנועה קלה שבקלות. הגיעה שעת השבת ואדם מוכנס לתוך המצווה מעצמו,  ועד תום השבת אין הוא יוצא ממנה אף לא לרגע אחד".