לפני הפעולה- לבקש מאחת החניכות שבפעולה אני שואלת שאלות (מי יודעת לעשות משהו..) והיא צריכה להגיד על הכל שהיא יודעת. תבחרו בחוכמה, לא כל אחת מתאימה לכך..
.1. סיעור מוחות עם כדור על המילה 'ענווה'.
.2. לשאול שאלות: מי יודעת להחליק על רולרבליידס? מי יודעת לנגן בחליל? מי יודעת את ה- ABC בעל פה? מי יודעת לנגן על אורגן? מי יודעת לרכב על אופניים? מי יודעת לקפוץ על חבל? מי מסוגלת להישאר ערה כל הלילה?
.3. סיפור על האדם בהודו:
פעם אחת היה אדם שנסע ברכבת בהודו. הרכבת הייתה ממש מפוצצת, אבל בכל זאת היו חלונות גדולים ורחבים בתוכה.
לפתע, הרכבת נסעה בתנועה ממש חדה- ואחד מהנעליים של האדם נפל על האדמה, מחוץ לרכבת. ישר אחרי, בלי היסוס, האדם זרק גם את הנעל השנייה שלו, מחוץ לרכבת. האנשים האחרים ברכבת הסתכלו עליו בסקרנות, ורק אחד מהם פנה אליו ושאל אותו," למה זרקת את הנעל שעוד נשארה לך? איך תלך? לפחות הייתה לך נעל אחת להישען עליה.." האדם חייך אליו וענה לו,"א
ם אדם עני יראה את הנעל- הוא ישמח וילבש אותה: תחשוב מה יקרה אם הוא יראה זוג נעליים..."
דיון על הסיפור: מה אתן אומרות? פראייר? צודק?
.4. (לכתוב לפני שבת על בריסטולים את המשפטים הבאים): -"אני עפר ואפר"
-"בשבילי נברא העולם".
לחלק את השבט לשתי קבוצות, וכל קבוצה מציגה משפט אחר.
.5. לשים את המשפטים מול החניכות: מה אתן אומרות? איזה משפט אתן מסכימות איתו? איזה לא?
סיכום הפעולה: אדם צריך להסתכל על סטואציה מסויימת לפעמים, לא במבטו האישי בלבד, אלא מלמעלה- לראות לא רק את עצמי, אלא גם את האחרים, לתת לאחרים מעצמי- וזו הענווה האמיתית.