[b][u]גבורה[/u][/b]

[b]מטרות-[/b]
* החניך יבין שגבורה לא מתבטאת בכוח
* החניך יכיר ויבין את המשנה "איזהו גיבור הכובש את יצרו"

[u]מהלך הפעולה:[/u]

[u]שלב א גבורה = כוח[/u](10 דקות)

מכריזים על תחרות גבורה- תולים על הלוח שלט גדול, ומחלקים את הכיתה לארבע קבוצות כך שבראש כל קבוצה עומד נציג
שמשתף עם הכיתה בתשובות הקבוצה. שואלים את הילדים- איך לדעתם צריך לבחור את הגיבור? מה צריך להיות בגיבור?
איזה תחרויות צריך לעשות על מנת לבחור את הגיבור?
מן הסתם החניכים יגידו שמי שיש לו הכי הרבה כוח נחשב לגיבור.

[u]שלב ב'- גבורה לא מתבטאת בכוח(10 דקות)[/u]
מפזרים תמונות של סוגים שונים של אנשים: נהג אוטובוס, אמא, כדורסלן עורכת דין ומתאגרף.
שואלים את החניכים- מי הכי גיבור?
אחרי שהם עונים מסבירים להם קצת על כל אחת מהדמויות :
•נהג אוטובוס -קוראים לו שמעון. הוא עובד בחברת הסעות ואחרי הצהריים הוא מתנדב בבית אבות ועוזר להם, במקום לנוח בסוף היום.
•אמא- קוראים לה ליאת היא אמא לשלושה ילדים היא מאוד אוהבת אותם, היא בחרה שלא לעבוד והחליטה להיות עקרת בית. לטפל בבית שלה לשמור על הילדים וליצור בית שמח ונעים. גם כשקשה לה והיה לה יום מעצבן היא משתדלת לאסוף את הילדים מבית הספר רק עם חיוך.
•כדורסלן- ליאב. אהב תמיד לשחק כדורסל לא מזמן הוא הפך את זה למקצוע רציני. הוא
משקיע בכושר וביכולות שלו כדי להיות מקצועי ורציני.
•עורכת דין- יונית. רצתה מאוד להיות עורכת דין ולמרות שהיה לה קשה מאוד בלימודים למקצוע היא עבדה קשה עד שהצליחה לעבור את המבחנים ולהפוך לעורכת דין
מצליחה.
•מתאגרף-נתנאל. מתחרה באגרוף בשביל הכיף. הוא ממש אוהב את זה !

שואלים אותם אם הם רוצים לשנות את הסדר.
מסבירים שבשביל להיות גיבור לא מספיק רק כוח צריך עוד משהו. בואו נראה מה עוד צריך...

[u]שלב ג'- " איזהו גיבור הכובש את יצרו"[/u] (10 דקות)

מחלקים את הקבוצה לארבע קבוצות, כל קבוצה מקבלת חמש קלפים מעורבבים. המטרה של הקבוצות היא להציע לקבוצה אחרת קלף שיש להם פעמיים על מנת לקבל מהקבוצה השניה קלף שאין להם בתמורה.
כשיש להם חמישה כרטיסים שונים ליצור מהם את המשנה. המשחק מתנהל בתורות. כשכולם הצליחו ליצור חמישיה ולהרכיב ממנה את המשנה מראים דפים שכתוב עליהם בגדול- "איזהו גיבור הכובש את יצרו" (פרקי אבות פרק ד' משנה א').
לאחר מכן מבקשים מאחד החניכים להסביר מה זה כובש(כמו לכבוש עיר, מתוך שליטה.)

מבקשים מחניך נוסף להסביר מה זה יצרו (היצר שלו- רצון. לאדם יש רצונות טובים ורצונות רעים).
גיבור הוא אדם שמצליח לשלוט על הרצונות הלא טובים שלו.

[u]שלב ד'- (5 דקות)[/u]

מזמינים שני ילדים שיעזרו להציג (או שלושה,כך שכם את צביה יציג חניך;)), אחד יצר טוב ואחד יצר רע ונותנים להם גלימות- אדומה לרע ולבנה לטוב.
נותנים להם פתק שהם צריכים להקריא כשמגיע תורם. (ההצגה מצורפת בנספח 1א)
פונים אל החניכים- מה אתם חושבים שצביה צריכה לעשות?
ממשיכים את ההצגה לאחר תשובות החניכים(מצורף בנספח 1ב)

[u]שלב ה'- סיום וסיכום[/u]

סיפור (מצורף בנספח 2)
אחרי הסיפור שואלים את החניכים: מה גרם לפרץ לעזוב את את הגנב? מה עבר בראש שלו ברגע הזה? (פרץ רצה מאוד ללמד את הגנב לקח. כך הוא טיפל בבעיות כל החיים שלו. לאחר הלימוד עם שמעון הוא למד איך לשלוט בעצמו ובכעס שלו).
מה לדעתכם היה יותר קשה לפרץ? להרביץ לגנב? או להתאפק?
כותבים 'הת[b]גבר[/b]ות'- מדגישים את אותיות ג.ב.ר. התגברות היא מלשון גבורה. אתם זוכרים את הדמויות שראינו קודם? למה החלטתם לשנות את הסדר? (גבורה היא לא בכוח. גבורה אמיתית מוצאים בהתגברות. גם אנחנו יכולים להתגבר בחיים שלנו.)

[b]נספח 1א:[/b]
[b]צביה:[/b] "הי!! אני צביה. ואנ... יואוו! איך בא לי מסטיק! וואי! אפשר מסטיק? מסטיק? מסטיק? מס... (פתאום היא רואה חבילת מסטיקים סגורה על השולחן)
יואוו! זה שלך? שלך? לא? מעניין של מי זה... מעניין אם הוא מרשה... יואוו!! איך בא
לי מסטיק! לקחת? אבל אולי הוא לא מרשה? מה לעשות??"
[b]יצר רע:[/b] קחי! זה בסך הכל מסטיק אחד! או שניים... למי אכפת?! מקסימום הוא קצת יכעס תגידי לו שאסור לו להשאיר סתם דברים מסתובבים בכיתה. ואולי זה מתנה למי שמוצא? קחי! תאכלי!
[b]יצר טוב: [/b]אל! אל תקחי! זה של מישהו אחר. וזה גם סגור! בטח מישהו מתכננן על זה! זה גניבה! הוא בטח מאוד יכעס! וגם יתחיל מזה ריב. אל תיקחי!

[b]נספח 1ב:[/b]
[b]צביה ממשיכה:[/b] "לא לא, אני חייבת להתגבר על היצר הרע הזה! חייבת להתגבר.. אני יודעת שזה לא מעשה נכון, אני מרגישה."

[b]נספח 2: [/b]
פרץ הכובש 'עם פרץ לא מתעסקים' – את זה ידעו כולם. פרץ היה בחור תמיר וחסון ובעל כוח פיזי יוצא מגדר הרגיל. לְפיתה שלו הייתה יכולה להשבית
יד של אדם למשך שבוע. טפיחת שכם שלו הייתה משאירה את האיש שמולו עם כתף מפורקת. אין
פלא אפוא שאנשים רבים התרחקו מחברתו, מחשש שמא יעלו את חמתו ויטעמו מנחת זרועו. וכך עבר פרץ את שנות התיכון שלו, בודד ומפחיד. הוא היה מעדיף שיהיו לו קצת יותר חברים אבל הוא השלים עם מצבו וניצל את היתרונות שבכוחו הרב. בצבא הוא עשה חיל אבל גם שם הוא היה כמעט חסר חברים. רק חייל אחד, שמעון, היה קשור אליו והיה לו איתו קשר מסויים. לאחר שיחרורו הוא פנה למקצוע שבו לכוח יש משמעות, ועסק באבטחת אישים ומשלוחים יקרים. מנהל העבודה שלו ידע שכאשר פרץ בסביבה, הוא יכול להיות רגוע.
איש לא יתעסק איתו, ומי שינסה יתחרט על כך מהר מאוד... לאחר כמה שנים הוא החליט לפתוח חברת שמירה משלו. הוא חיפש שמות לעסק ולבסוף הגיע לשם שמצא חן בעיניו: 'הכובש'. ולמען מי שלא הבין
מה הקשר, הוא הזמין שלט גדול שעליו כתוב 'איזה גיבור? הכובש!' ותלה אותו מעל לפתח המשרד. יום אחד פסע פרץ ברחוב והבחין בקבוצת אנשים המתגודדת בהתרגשות ליד סניף הבנק. חושיו התחדדו ושריריו נכנסו לכוננות. רגע לאחר מכן
פָּרַץ מדלת הסניף גבר חבוש בקסדת אופנוע והחל להימלט כשידו האחת אוחזת בשקית וידו
השנייה מנופפת באקדח. פרץ לא היסס. הוא החל לרדוף אחרי השודד ובזינוק אחד השכיב אותו ארצה. השודד ניסה לכוון אליו את האקדח, אך ידי הפלדה של פרץ
פשוט כופפו את זרועו לאחור. והשודד שמט את האקדח מידו. העוברים והשבים שעקבו אחרי הקרב בדריכות, מחאו כפיים לפרץ. השוטרים שהגיעו עד מהרה לעצור את השודד, שיבחו את פרץ. מנהל הסניף ניגש אף הוא להודות לו, וברגע שהם נפגשו פרצה קריאת הפתעה מפיהם: 'פרץ!', 'שמעון!'. מסתבר שזהו אותו שמעון, חברו
היחיד של פרץ מהצבא והם לא נפגשו כבר עשר שנים. שמעון הזמין את פרץ למשרדו שבבנק כדי לשוחח בנחת. 'אתה יודע?' אמר המנהל, 'בתחילה התפלאתי מי מוכן לסכן את עצמו ולהתנפל על שודד
חמוש, אבל כשראיתי שזה אתה הכול היה ברור לי. תמיד היה בך שילוב מיוחד של אומץ וטוב
לב'. 'טוב לב?' צחק פרץ, 'זו הפעם הראשונה שמישהו מוצא בי תכונה טובה. תמיד רועדים כשרק רואים אותי ובורחים לצד השני של הרחוב'. 'זה ממש לא נכון', אמר שמעון מנהל הסניף, 'כבר בצבא הבחנתי בלב הענק שיש בתוכך. אתה רק צריך לעבוד על המידות שלך, ואז כולם יראו
את האופי הטוב שלך'. 'מידות?' שאל פרץ במבוכת-מה, 'מה זה מידות?' שמעון הרים ספר שהיה מונח על שולחנו. 'לספר הזה קוראים 'פרקי אבות'. יש בו דברי חכמה והגות עתיקים שמדברים לכל אדם. אם תקרא מדי
פעם בספר הזה, תדע מה זה 'מידות' וכיצד עובדים עליהן'. 'אולי תסכים ללמד אותי?' שאל פרץ, ושמעון הסכים בחפץ לב. מדי שבוע, בימי שלישי בשעת הפסקת הצהרים, היה פרץ מגיע למשרדו של שמעון בבנק והם היו לומדים זמן מה בפרקי אבות. פרץ אהב את הלימוד
ולא היה מוכן לוותר עליו, אבל תמיד שאל את שמעון מתי כבר ירגיש את העניין הזה של המידות
שהוא דיבר עליו בהתחלה. לאחר כמה שבועות ערך פרץ קניות בשוק. הוא חש שמישהו נצמד אליו אך לא היה בטוח בכך. כשרצה לשלם לירקן, הוא גילה שהארנק נעלם מכיסו
האחורי. פרץ היה מקצוען. הוא סקר מיד את השוק במבטו, ותוך כמה שניות איתר אדם שמתרחק
במהירות מהמקום. פרץ לא היסס וזינק אחריו. תוך דקה שכב האלמוני על הרצפה כשהארנק הגנוב בידו והוא לכוד ונאנק מתחת לזרועות האדירות שהצמידו אותו למדרכה. פרץ הביט באיש, בליבו של פרץ התחוללה מלחמה גדולה. בדרך כלל הוא לא היה מהסס ומכלה בגנב כזה את זעמו, אבל פתאום צפו לנגד עיניו
כל מיני מילים ומשפטים שאותם היה לומד עם שמעון בימי שלישי: 'הווי דן את כל האדם לכף
זכות', או 'קשה לכעוס, ונוח לרצות', ובמיוחד 'איזהו גיבור? הכובש [b]את[/b] [b]יצרו[/b]'... לבסוף קם פרץ והרפה את אחיזתו באיש. ראשו ניצח את ליבו. הוא הוציא מארנקו שטר של מאתיים שקלים וכרטיס ביקור והגיש לו אותם.
'אם תהיה לך איזו בעיה, אתה יכול לפנות אלי', אמר, 'אבל בחיים אל תגנוב יותר!' באותו יום הזמין פרץ שלט חדש למשרדו ובו עוד שתי מילים. מעכשיו היה כתוב על השלט: 'איזהו גיבור? הכובש את יצרו!'