[b]מטרה:[/b] של החניכים יבינו שבשביל לשנות משהו יש צורך בשלבים אי-אפשר בבום.

[b]מהלך הפעולה: [/b]

1. דג מלוח

2. מאמר (מצורף למטה)

3. כדור שם, זורקים כדור למרכז המעגל ואומרים שם של אחת הבנות וכך הלאה. אם היא לא תופסת מחליפים לה שם בלי שהיא יודעת למה ואם שוב פעם לא תופסת מוסיפים לה שם וכך הלאה.

[b]מסר: [/b]
בדג מלוח כמו במאמר, אנו רואים שאי אפשר בבת אחת להתקדם פתאום לשנות מצב, כי אז רוב הסיכויים שתיפסל, שלא תצליח, שתישבר, לעומת זאת אם תתקדם בצעדים קטנים יש יותר סיכוי שבאמת תצליח ותתקדם. ככה גם במשחק עם הכדור, אי אפשר בבת אחת להוסיף מלא שמות אף אחד לא יזכור וזה לא ילך.

שנה חדשה/ אמונה ברוורמן
חברה שלי החליטה הקיץ לעשות סדר במחסן שלה. ההתקדמות שלה בפרוייקט התעכבה מאוד, כיוון שהיא קראה בדקדקנות ערמות של יומנים שהצטברו שם במשך שנים. כל הזמן שעבר, כל הדיו שנשפך, וכל אותן תלונות שחזרו וחזרו על עצמן: "אני מרגישה שמנה. מחר אני מתחילה דיאטה".
לכמה מאתנו יש יומנים שנראים אותו הדבר? כמה מאתנו מגיעים לסיומו של כל יום כשאנו מיואשים מחוסר ההתקדמות שלנו ומבטיחים לעצמנו שמחר הכל יהיה אחרת? כמה מאתנו מגיעים לראש השנה המומים לגלות שאנו מבטיחים שוב את אותן ההבטחות שהבטחנו לעצמנו בשנה שעברה – ובשנה שלפניה – ובשנה שלפניה? האם נותרה בנו מוטיבציה כלשהי? האם נותר בנו שמץ של אמינות?
אני באופן אישי, כבר בהחלט לא מאמינה לעצמי יותר. אולי הקב"ה נדיב יותר.
כיצד ניתן לשבור דפוס זה? כיצד באפשרותנו להתייחס לשנה החדשה כאל שנה חדשה באמת – כהזדמנות אמיתית לצמיחה ולשינוי? ואילו מטרות יש לנו סיכוי מציאותי להשיג?

עמוק בפנים, כולנו רוצים להיות מושלמים. כולנו שואפים לכבוש הרים וגבעות:

"לעולם לא אאבד שוב את עשתונותיי".

"אהיה מאוד סבלנית עם הילדים".

"אהיה האישה המושלמת".

"לא אדאג שוב לגבי כסף / המשקל שלי / אסונות..." (השלימו את החסר).

ואז, שוב אנו נופלים באותו הפח מכיוון ששינוי אינו מתרחש בן לילה. וכאשר השינוי אכן מתרחש, הוא לרוב אינו ניכר לעין באופן מיידי.
שינוי מתרחש באיטיות ומצטבר לאורך זמן. ההישג טמון בהתמדה, ביכולת להמשיך להתבונן קדימה ולהמשיך לצעוד בדרך – צעד אחר צעד.
לדוגמה, כולם יודעים ש"דיאטות כאסח" אינן מצליחות בסופו של דבר. למרות שבהתחלה אנחנו עשויים לאבד משקל רב, אם לא נקבל כלים לשינוי אמיתי של הרגלי האכילה שלנו ואם אין בכוונתנו להתקיים לנצח על תפריט המבוסס כולו אך ורק על אשכוליות, הרי שבמהרה נשוב לדפוסים הישנים שלנו, ו... למשקל הקודם שלנו.
הדבר נכון לגבי כל ניסיונות השינוי שלנו. אנו זקוקים לתוכנית הגיונית ושקולה, המבוססת על צעדים רציונליים וברי ביצוע. אין פתרונות קסם.
לשנות הגדרה
מדי שנה אני מתכננת לעבוד על שחרור שליטה. אחד האתגרים שלי הוא להכיר בכך שאלוקים מנהל את העולם (ושהוא עושה עבודה הרבה יותר טובה ממה שאני הייתי מסוגלת לעשות!). ומדי שנה אני מתעוררת למחרת יום הכיפורים ומגלה ששוב לא שחררתי שליטה. אני מגלה שאני עדיין חיה באשליות.
לכן, הפסקתי לבחור במטרה זו: לא כיוון שאני מוותרת עליה ולא כיוון שמדובר במטרה לא מתאימה או בלתי ניתנת להשגה. ויתרתי עליה כיוון שהיא לא מוגדרת כראוי.
האם גם לכם יש את אותם ההרגלים שיש לי? האם גם לכם יש ערמת ספרים לצד מיטתכם, ערמה שאתם עומדים להתחיל לקרוא כל יום? ואם אתם כבר קוראים ספר אחד, האם אתם מוסיפים עוד שניים לערמה? האם הערמה נעלמת אי פעם? האם המטרה שלכם הופכת להיות חיסול הערמה, במקום ההנאה או הלמידה מהקריאה? האם אתם באמת רוצים לדעת כל כך הרבה? ואם כן, האם אתם מתכננים לרכוש את כל הידע הזה בערב אחד?
נניח שבמקום זאת, אבחר ספר אחד ואקרא בו בעיון עמוד אחד מדי יום. אמנם, זה לא יהפוך אותי למלומדת גדולה (מצד שני, גם השיטה הישנה לא קידמה אותי לקראת מצב זה), וסביר להניח שלא אהפוך לכוכבת מועדון הקריאה (אם כי אני עשויה אפילו לזכור חלק מהפרטים שבספר!), אולם בצורה כזו ייתכן שאלמד ואשיג משהו. בסופו של דבר, ההתמדה שלי תשתלם מכיוון שאאט את הקצב ומכיוון שאשנה דפוסים ישנים והרסניים.
גם אם יידרשו לי ששה חודשים, הרי אוכל להתחיל לקרוא ספר אחר לאחר מכן. גם אם זה ייקח לי שנה, שנתיים או יותר – כל עוד אדבוק במשימה, לבסוף אשלים אותה בהצלחה.
ניתן להחיל עיקרון זה על כל תחומי החיים. לדוגמה, נניח שאתם רוצים לרסן את נטייתכם לרכל. קבעו לעצמכם 15 דקות ביום בהן לא תרכלו. אחרי ששה חודשים, הוסיפו 5 דקות נוספות וכן הלאה. אל תתמקדו ברכילות שאתם עוסקים בה בשאר היום, אך גם אל תשתמשו ב"זמן ללא רכילות" כתירוץ להחלפת פרטי רכילות עסיסיים בכל רגע פנוי שיש לכם! התמקדו באותן 15 דקות מיוחדות. האמינו לי, אתם תהפכו להיות אנשים אחרים.
נצחון ההתמדה
כולנו קראנו סיפורים על מעשי גבורה מרגשים שנעשו בן רגע – ילד שניצל מאש בוערת, אם שהרימה מכונית כדי לחלץ את בנה שנלכד תחת המכונית, אדם שנאבק בשודד בנק והצליח לתפוס אותו. אלה הם סיפורים נהדרים, אולם לא זו הדרך לבניית חיים של גדולה.
צמיחה ושינוי אמיתיים, קרבה אמיתית לבורא העולם – כל אלה ניתנים להשגה רק על-ידי צעדים קטנים של התמדה. ברור שגם אני רוצה להשתנות בן לילה, אולם, השנה אני לוקחת נשימה עמוקה ומקבלת את העובדה שזה לא עומד לקרות. חשוב מכך, אני מבינה ומקבלת שזו כלל אינה המטרה.
תקוותי שהקצב האיטי בו אכלכל את צעדיי מעתה והלאה יסייע לי להשיג שינוי אמיתי וישקם את האמינות המעורערת שלי.
ישנו סיפור נהדר על כמה חסידים שהסתתרו כדי להתבונן ברבי שלהם מתפלל בבוקר:

הרבי שלהם נהג לגשת לארון כדי לקחת את ספר התורה ואז היה קופץ לאחור כנשוך נחש. "איך אתה מעז להתקרב לתורה הקדושה?" נהג לומר לעצמו. "אתה כל כך שקוע בעצמך ובדאגות החומריות שלך". "נכון מאוד", היה מתווכח עם עצמו. "אבל אני עובד על עצמי. אני רוצה להשתנות". ואז, הוא היה צועד קדימה. "אבל זה מה שאמרת גם אתמול!" הוא היה נוזף בעצמו ונסוג שוב.

השיחה הפנימית הזו חזרה על עצמה שוב ושוב, עד שהרבי אזר מספיק אומץ. "הפעם אני באמת מתכוון לזה", אמר ולקח את ספר הקודש.

השנה, הבה באמת נתכוון לזה. הבה ננקוט באותם צעדים קטנים כדי להשתנות, כדי לאחד את עמנו ולהתקרב אל הערכים הנצחיים. מי ייתן והקב"ה יביא לשינוי גדול בארצנו ובקרב כל יהודי העולם. שנה טובה!