לבקש סליחה


אוי, כמה שזה קשה...
אין ספק שאחד הדברים הקשים שיש - זה לבקש סליחה !
למה ?
כי לבקש סליחה זה קודם כל לבקש.
להודות שאני צריך משהו, זקוק למישהו. שזה לא תמיד קל. אבל זו לא סתם בקשה. לפעמים זה אומר להפוך למבקש, לנחות, לתלוי בי שרק עד לפני רגע הרגשתי כל כך מעליו, עד כדי כך שהרשיתי לעצמי פשוט לדרוך עליו.
לבקש סליחה זה לבקש אמון והתחשבות ממי שאני הכי לא ראוי לקבל את זה ממנו. ממי שפגעתי בו. לבקש סליחה זו בושה לא פשוטה, אפילו מעצם הצורך לזכור ולהזכיר את מה שעשיתי, בלי קשר לשאלה מי הוא זה שעומד מולי...
כי לבקש סליחה, זה אומר להודות שטעיתי. ובמילים אחרות זה להודות שאני לא מושלם, וזה עוד בלשון עדינה...
לבקש סליחה זה גם להצהיר שהשתניתי, ושזה לעולם לא יחזור. זו התחייבות מפחידה, שלא תמיד אני מסוגל להבטיח לעצמי, ואוי לה לבושה אם לא אעמוד בה..
אבל מצד שני- לבקש סליחה זה אחד הדברים הגדולים והנעלים ביותר שיש.
לבקש סליחה זה גילוי של ענווה. של התבטלות בפני ה'. זו הדרך שלי לומר לעצמי, ואולי לעוד כמה שילמדו ממני , שה"אגו" - זה לא המרכז. שרצון ה' מעל לכל, ובעבורו אני מוכן גם לבקש, ולהכניע את עצמי.
זו הדרך גם לומר לעצמי, ואול גם לסביבה, בפה מלא - "אני לא מושלם" - בלי ליפול מהכיסא. זו הדרך לקבל את עצמי, גם כשיש בי חסרונות, ולהמשיך לאהוב את עצמי. ואולי, והלוואי, באותה מידה גם אקבל את האחרים, עם החסרונות שלהם.
זו גם הדרך לנקות את עצמי מכל הכתמים - ניקיון אמיתי, טהור, שמקיא את כל הרוע החוצה, ומשאיר אותי זך יותר מתמיד. ומי שפעם ביקש סליחה באמת - כבר מכיר את ההרגשה.
לבקש סליחה זה אחד הדברים הטובים ביותר שאני יכול לעשות למען העולם - ולמעני...