על ידי בנימין מושיוף » 20/10/2019, 17:37
*פעולת יום חול*✨ •
*משחק-* (לאחר שהכנו מראש ביצה בתוך הרבה שכבות של נייר כסף-עד שנוצר לנו כדור)משחקים עם הכדור הזה כדורגל/חיי שרה/מחניים/כדור יד,
• *סבב-* עושים סבב שכל חניך טובל את הידיים שלו בתוך קערה של גואש ואז: •
*סיפור-* בנספח לאחר הסיפור(כשכבר הגואש שבידיים שלהם התייבש),
• *מסר-*(להחזיק את הכדור מכסף), לפעמים כשאנחנו מקללים מישהו כל קללה שהיא,אפילו קללה קטנה כמו-"אהבל","אדיוט",וכו'וכו'.. וואלה אותו הילד שקיללו אותו יכול להראות בחיצוניות שלו שהוא בכלל לא נפגע ומתעלם ממנו כמו הכדור הכסף שיש לי ביד,אבל בתוך תוכו(תוך כדי פותחים את הנייר כסף)הלב שלו/הוא עצמו ממש נשבר(ואז רואים את הביצה השבורה)וזה ממש כואב לאותו הילד שקיללו אותו, וכשאנחנו מתחילים לקלל-בהתחלה זה כמו הגואש שביידים שלכם,בהתחלה הגואש עדיין רטוב וזה המצפון שיש לילד על זה שהוא קילל את החבר שלו,אך לאט לאט המצפון נעלם(כמו שהגואש כבר התייבש)ואתה כבר מקלל ללא הפסקה
. • *מצרכים לפעולה:* גואש ביצה נייר כסף צלחות חד"פ⚪ אוכללללל
•
*הערות:*
*להכין מראש את הכדור כסף עם הביצה.
*להכין מראש את הצלחות עם הגואש.
*להיות רציניים בפעולה.
הנספח(הסיפור) יום אחד נכנס יוסי הביתה בועט ברצפה, צועק ומאוד לא שקט. אבא שלו קרא לו והוא המשיך בשלו, עד שסיפר: "אני מתפוצץ! שמוליק עיצבן אותי ממש! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי! בגלל זה אני מאחל לו את כל הרע שבעולם! אני רוצה להרוג אותו ממש!" אבא של יוסי, איש פשוט אבל מלא חכמה,הקשיב בשלווה לבנו שהמשיך לספר: "שמוליק השפיל אותי מול חבריי ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!" האבא המשיך להקשיב, הביא מפינת הגינה שק מלא פחם והציע ליוסי: "אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? תדמיין שזה שמוליק ותזרוק עליו פחמים עד החתיכה האחרונה. אחר כך אני אבוא לראות". הילד התחיל במשחק הנקמה שלו וזרק במרץ את כל הפחמים, אבל מכיוון שהחולצה הייתה תלויה מעט רחוק, הצליח לקלוע רק חלק מהפחמים עליה. לאחר זמן מה, האב חזר ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו?" "אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע כמה חתיכות על החולצה!" האבא לקח את ידו ואמר: "בוא, אני רוצה להראות לך משהו" והוביל אותו אל מול הראי. יוסי נבהל מאוד כשראה את עצמו כולו שחור, למעט עיניו ושיניו. ואז הביט בו האב ואמר: "כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו קצת את החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר. כשאנחנו מאחלים למישהו דברים רעים, זה חוזר אלינו ומכפיל את עצמו בנו. כמה שנרצה או נוכל לקלקל למישהו את החיים, השאריות והלכלוך נשארים בנו והופכים להיות חלק שלנו".
*פעולת יום חול*✨ •
*משחק-* (לאחר שהכנו מראש ביצה בתוך הרבה שכבות של נייר כסף-עד שנוצר לנו כדור)משחקים עם הכדור הזה כדורגל/חיי שרה/מחניים/כדור יד,
• *סבב-* עושים סבב שכל חניך טובל את הידיים שלו בתוך קערה של גואש ואז: •
*סיפור-* בנספח לאחר הסיפור(כשכבר הגואש שבידיים שלהם התייבש),
• *מסר-*(להחזיק את הכדור מכסף), לפעמים כשאנחנו מקללים מישהו כל קללה שהיא,אפילו קללה קטנה כמו-"אהבל","אדיוט",וכו'וכו'.. וואלה אותו הילד שקיללו אותו יכול להראות בחיצוניות שלו שהוא בכלל לא נפגע ומתעלם ממנו כמו הכדור הכסף שיש לי ביד,אבל בתוך תוכו(תוך כדי פותחים את הנייר כסף)הלב שלו/הוא עצמו ממש נשבר(ואז רואים את הביצה השבורה)וזה ממש כואב לאותו הילד שקיללו אותו, וכשאנחנו מתחילים לקלל-בהתחלה זה כמו הגואש שביידים שלכם,בהתחלה הגואש עדיין רטוב וזה המצפון שיש לילד על זה שהוא קילל את החבר שלו,אך לאט לאט המצפון נעלם(כמו שהגואש כבר התייבש)ואתה כבר מקלל ללא הפסקה
. • *מצרכים לפעולה:* גואש ביצה נייר כסף צלחות חד"פ⚪ אוכללללל
•
*הערות:*
*להכין מראש את הכדור כסף עם הביצה.
*להכין מראש את הצלחות עם הגואש.
*להיות רציניים בפעולה.
הנספח(הסיפור) יום אחד נכנס יוסי הביתה בועט ברצפה, צועק ומאוד לא שקט. אבא שלו קרא לו והוא המשיך בשלו, עד שסיפר: "אני מתפוצץ! שמוליק עיצבן אותי ממש! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי! בגלל זה אני מאחל לו את כל הרע שבעולם! אני רוצה להרוג אותו ממש!" אבא של יוסי, איש פשוט אבל מלא חכמה,הקשיב בשלווה לבנו שהמשיך לספר: "שמוליק השפיל אותי מול חבריי ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!" האבא המשיך להקשיב, הביא מפינת הגינה שק מלא פחם והציע ליוסי: "אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? תדמיין שזה שמוליק ותזרוק עליו פחמים עד החתיכה האחרונה. אחר כך אני אבוא לראות". הילד התחיל במשחק הנקמה שלו וזרק במרץ את כל הפחמים, אבל מכיוון שהחולצה הייתה תלויה מעט רחוק, הצליח לקלוע רק חלק מהפחמים עליה. לאחר זמן מה, האב חזר ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו?" "אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע כמה חתיכות על החולצה!" האבא לקח את ידו ואמר: "בוא, אני רוצה להראות לך משהו" והוביל אותו אל מול הראי. יוסי נבהל מאוד כשראה את עצמו כולו שחור, למעט עיניו ושיניו. ואז הביט בו האב ואמר: "כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו קצת את החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר. כשאנחנו מאחלים למישהו דברים רעים, זה חוזר אלינו ומכפיל את עצמו בנו. כמה שנרצה או נוכל לקלקל למישהו את החיים, השאריות והלכלוך נשארים בנו והופכים להיות חלק שלנו".
תרום
צור קשר
עם ישראל חי!
