דילמה 1'
האם ישראל מתיוונת?
האש הוצתה במודיעין והלפיד, שנמסר מדור לדור במרוץ שעדיין לא תם , חונה כרגע ביד אליהו . כך לפחות, אפשר לחשוב לשמע קריאת העידוד הקצובה העולה מידי חורף מהיכל הספורט , לאמור- מ-כ-ב-י, מ-כ-ב-י. מי שרוצה להתחקות על עקבות המכבים, טבעי שיבוא לכאן. גם היום הם חמישה (אם לא להביא בחשבון את שחקני הספסל ), וכמו אז הם מתבססים על קלות תנועה, התקפות-פתע מתפרצות, רוח לחימה ושאפתנות, שהיום קוראים לה, על שמו של מוטי ארואסטי - מוטיבציה. התחבולות הן נשקו של החלש, ממש כמו בימים ההם , והמהירות באה לחפות, כאז, על העדר חוסן ועוצמה. תושייתם הרבה של המכבים הביאה להם הישגים נכבדים, אך לא ריבאונדים. העדר גובה מתחת לסל מנע אפשרות לניצחון אמיתי. ליריבים אמנם אין כבר פילים, כבעבר, אך נפילים יש ויש, וכדי לעצור טקצ'נקו צריך להציב מולו ענק מקומי, ולהכות את היריב בנשקו שלו. הצרה היא שענק מקורי מסרב לצמוח, וכך אפשר להמשיך להפסיד בכבוד ולהסתמך על כוחותינו שלנו או לרכוש, לייבא, להביא מעבר לים ענק או שניים, מקצוענים, שכירי-סל, אנשים שאין להם סנטימנטים לשם מכבי אבל סנטימטרים, אותם 10 סנטימטרים חסרים, יש להם! השפה שוב איננה עברית, רבים מהשחקנים שוב אינם ישראלים, כמאליה נשאלת השאלה האם, תוך כדי זכיה בנצחונות, לא אבדו המכבים משהו, משהו מיחודם, מהותם? הייתכן כי בלהיטותם להכות את היריב, נעשו דומים לו יותר ויותר? האם לטשטוש זה של זהות עצמית מתכונים, כאשר מדברים, למשל על "התיוונות"? הייתכן כי , בצאתו לחפש בעקבות המכבים, עלינו, באורח פלא גם על עקבות המתיוונים? האם עדיין הם צמודים זה לזה וכרוכים זה בזה, כמו אז? ואולי אין למחלוקת הנושנה ההיא כל שייכות לזמננו?
1. האם יש מתיוונים בימינו?
2. זה שהם בישראל, משחקים כדורסל, וקוראים להם מכבי, זה אומר שהם חלק מהסיפור הזה? או שהם בכלל לא קשורים?
3. מה ניתן לעשות כדי להחזיר לנו את מהותינו?




דילמה 2'
הולך אני באחד מימי החנוכה הסתויים ופוגש במ', חברי מתקופת הלימודים באוניברסיטה. הוא מציג לפני את בנו ואומר בגאווה: "הילד הזה עושה לי צרות". ומהן הצרות שעושה הילד? הוא בא מבית-ספר בערב חנוכה ושאל: "אבא, המכבים היו דתיים?". מ' הוא בחור פיקח, ומיד הבין שנקלע לצרה. הוא מנסה לצאת מהעניין ע"י פיזור מסך עשן: "אז לא היה דבר כזה" הוא אומר. "אז למה מתתיהו הרג את האיש שרצה להקריב חזיר? אנחנו לא אוכלים סטייק לבן?". "זה לא אותו דבר" מתפתל האב. "זה כן אותו הדבר. כשאכלנו בסטיקייה של ב', שמעתי שהם מדברים על חזיר, ואתה ואמא קוראים לזה לבן, כי אתם מתביישים". לילדים אוזניים קשובות ושכל ערני. "טוב, המכבים היו דתיים", נכנע מ'. "אז אם היית בזמן המכבים, היית נלחם נגדם?". "לא!", ומיד הוסיף לקדם פני רעה אפשרית, "כי הם יהודים". "אבל כמו שאני מכיר אותך (תשמעו שפה!) לא היית מצטרף אליהם". "אני לא יכול לדעת מה הייתי עושה אילו הייתי אז, אולי בכלל הייתי מישהו אחר?". "אז נדבר על עכשיו. למה אנחנו חוגגים את הניצחון של הדתיים?". "זה היה ניצחון לאומי כללי, לא רק של הדתיים". הילד מחייך. ניכר שהוא הכין את המלכודת מראש. "ככה? ומה שכתוב על הסביבון 'נס גדול היה פה'? זה לא הנס של פח השמן? זה לא בחנוכת המקדש? ומה עשו בבית-המקדש – התפללו!". אמרתי לכם: חברי ידע מראש שהוא נקלע לצרה. הוא פיקח ובנו פיקח כמוהו. חברי יודע שהילד צודק, ושאין טעם להתפתל. "אתה צודק, מיקי" הוא אומר, "אנחנו לא עקביים". מיקי מביט אליו במבט של מחנך ואומר: "אז בא הזמן שתתחיל להיות עקבי". "גם בזה אתה צודק" אומר האב, ומבין שהמערכה אבודה: או חזיר או חנוכה, שניהם לא הולכים יחד. לא אצל ילד שעיניו בראשו. ואצל מבוגרים אשר טחו עיניהם מראות? אצלם זה הולך. הם מתעלמים מהעובדה שמלחמת המכבים היתה מלחמה דתית, של היהדות כנגד ההתייונות. הם מתעלמים מהעובדה שהם היו מתייצבים נגד המכבים או נשארים ניטראליים, שכן מאבק המכבים "הדתיים" לא היה אומר להם מאומה. הם אוכלי החזיר ומעלי הקטורת לאלילי הכזב בני יומנו: הם המתייוונים של היום. מתייוונים שאינם מבינים את אשר הבין חברי, ועל-כן מיהר להיכנע בויכוחו עם בנו: הוא הבין שאם הוא יכריע בעד החזיר, תוך ביטול משמעותו האמיתית של חג החנוכה, ישאל מיד בנו שאלה נוספת: "אם חזיר, אם ככל הגוים, אז למה מדינה?...
דילמה3'
חילוני:
אבא, למה המכבים נלחמו ביוונים?
לא עכשיו.
למה לא עכשיו?
אני רואה עכשיו כדורסל.
נו אבא!
אה... מה זה חשוב. העיקר שהם ניצחו.
אבא, באנציקלופדיה כתבו שזה בגלל שהמכבים לא רצו לאכול חזיר.
יכול להיות.
ובגלל זה היתה כזאת מלחמה!?
תראה, חזיר זה ים של כולסטרול, אולי המכבים היו בקטע של בריאות וכל זה.
ובגלל זה הייתה מלחמה?
המכבים האלה מהבריאות, יכולים להיות נורא קיצוניים.
למה היוונים הכריחו אותם לאכול חזיר?
כי הדתיים עושים עניין מכל דבר.
המכבים היו דתיים?
מה פתאום, דתיים לא הולכים לצבא.
אז איך הם ניצחו את כל היוונים?
אלוהים עזר להם.
אבל אמרת שאין אלוהים
באמת אין.
אז יש או אין?
אין. אבל הם חשבו שיש.
אבא, לא הבנתי.
מה לא הבנת?
אם יש אלוהים
אז תשאל את אמא.
כל פעם שאתה לא יודע משהו אתה שולח אותי לאמא
אני יודע דברים חשובים. אם יש אלוהים זה לא חשוב.
כתוב שיהודה המכבי ניצח את היוונים בבית חורון.
אם כתוב אז כתוב.
איפה זה בית חורון?
רחוק. זה לא בארץ, באמריקה.
אבא, קולומבוס גילה את אמריקה רק בשנת 1492
אתה יודע שאתה נודניק? זה בשטחים.
מה, אבא, המכבים היו מתנחלים?
ידעתי. אולי תלך לשחק עם שון?
אבא, כשנהיה שוב בטיב טעם, גם אותי יכריחו לאכול חזיר?
אם אתה ממשיך עם השאלות האלה, אין פסטיגל השנה!
אבל אבא אני מפחד, יש לי רק אחות אחת
אז מה?
למכבים היו חמישה אחים שנלחמו ביחד
אולי תלך לראות דורה?
רוצה לראות מכבי
טוב תראה מכבי.
אבא, איפה המכבים?
הנה בצהוב.
אלה מכבים?
כן.
איך קוראים להם?
ג'קסון, קול, דיברתולומאו, תומאס ופרחוסקי.
אוף אבא אתה מעצבן. זה לא שמות של מכבים
לאן אתה הולך?
להילחם ביוונים!
אתה לא הולך לשום מקום!
אני רוצה להיות מכבי, דתי ומתנחל!
השתגעת?? אתה לא יוצא מהבית! שמעת?!!
סתם אבא, תירגע. אני קופץ עם שון למקדונלדס
אה. יופי. תביא לי צ'יזבורגר.