בסיעתא דישמיא

[b][size=100]מהלך הפעולה:[/size][/b]
[size=85] בפעולה זו ננסה להעביר לחניכים חלק מיוחד ב ט"ו בשבט שכמעט ולא מתייחסים אליו. והוא החלק שהעצים, שאנו חוגגים להם "יום הולדת" הם קצת דומים לנו.
נחלק את הפעולה לשלושה חלקים, שבכל חלק אנו נראה את העץ- ונשווה אותו אלינו ואל מעשינו.
[i]חלק א~[/i]
[b]ניקְח את החניכים לדמיון מודרך ביער, נתאר לפניהם שהם רואים עץ גדול רחב וחסון. מלא בענפים עבים וגדולים. [/b]
קשה להאמין, אבל הכל התחיל בגרעין אחד קטן. הפוטנציאל ה'גרעיני' מדהים; השקעה קטנה בגרעין, תניב עץ חסון ופירות משובחים.
ועכשיו, נשליך את זה לאדם- כל אחד בפוטנציאל- יכול להיות ענק! גדל! עצום! הוא רק צריך לממשו. כל אחד, כל אדם יכול להגיע למעלה. הרי בסוף כולנו הגענו מאותו מקום... כל שעלינו לעשות זה כל הזמן להתקדם, להיות בעלייה ובעז"ה נצליח!
נספר את הסיפור הבא:[/size]
[quote][size=85]פעם לפני שנים רבות היה בכפר קטן מלך גדול וחזק והיו לו 2 עובדים ששמם יצחק ורמייום אחד ציווה המלך על יצחק ורמי ללכת ולעשות לו דיוקן עצמי (לפסל לו פסל לפי מראה המלך)יצחק ורמי ניגשו למלאכה חיש מהר, אך עד מהרה הבינו שניהם שמדובר במלאכה אשר לא פשוטה ליישום, ושניהם התמודדו עם אותה מלאכה בצורה שונה.יצחק: היה מנסה לפסל, נכשל בכישלון גדול, ושוב מנסה, ושוב נכשל, ושוב מנסה, והופה משהו שמה מתחיל לזוז, ושוב נכשל, ושוב מנסה, ושוב נכשל. וככה היה מנסה ונכשל כל הזמן, עד שלאט לאט הוא שיפר את המיומנויות שלו. ולאט לאט ככל שניסה יותר ככה גם הפסל נהיה מדויק יותר.
רמי: ניסה לפסל ונכשל, שוב ניסה ונכשל ניסה בפעם האחרונה ונכשל והוא כבר התייאש. רמי אמר לעצמו, אוף אין לי כבר כוח נפשי לזה, כל הזמן אני מנסה ונכשל לא משנה כבר נאמר למלך שלא הצלחתי.
ניתן בשלב הזה של הסיפור לשאול את החניכים: מי לדעתכם הצליח לבסוף? נמשיך.
בתאריך היעד שניהם יצחק ורמי הגיעו למלך כדי לראות את עבודתם, יצחק הביא את עבודתו ורמי לא הביא שום דבר, הפציר המלך ברמי ורמי אמר לו שהוא ניסה ככל יכולתו ויש לו גם עדים אבל מה לעשות שהוא פשוט לא הצליח.המלך ציווה על יצחק לספר לרמי כיצד הוא הצליח במשימה שרמי הפסיד בה:
יצחק אמר: כל פעם שבצעתי בפועל שמתי אבן קטנה על הברך שלי, ברגע שנכשלתי עצרתי הכול וחשבתי מה לא עשיתי בסדר, בדקתי את עצמי, בררתי, מדדתי, וחשבתי מה אני יכול לעשות בצורה קצת אחרת ולצאת מהקיבעונות שלי. לאחר מכן שוב ניסיתי הצלחתי קצת יותר ושמתי עוד אבן על הברך, ואחר כך שוב הכול התפרק לי ואז שוב עצרתי הכול, עשיתי חישוב מסלול מחדש ובדקתי היכן טעיתי ומה אני יכול לשפר והיכן טעיתי. ככה המשכתי לשים את אותם "אבני ההצלחה" על הברכיים שלי, וכל פעם ששמתי אבן ראיתי בזה סוג של הצלחה, למרות שנכשלתי אך עדיין התקדמתי לעבר היעד. לעומתך רמי שבכל פעם שנכשלת ראית בזה כישלון סופי, ואני ראיתי בכשלון הזה הצלחה דווקא משום שכל פעם שהתקדמתי אפילו קצת שמתי אבן על הברך, האבן הזו עזרה לי להמשיך ולדבוק במטרה שלי. במקום להיכנע לעצמי המשכתי לפעול. כל זאת מבלי לשכוח לעשות חשבון בכל פעם שנכשלתי ולראות במה נכשלתי, איך אני יכול לעשות יותר טוב, ומה התובנות שלי לגבי הנושא.[/size][/quote]

[size=85]נפתח דיון:[/size]
[list]
[*][size=85]מה לדעתכם הדרך הכונה להצלחה? נחישות? התמדה? הדרך של יצחק או של רמי?[/size]
[*][size=85]האם אתם רואים או ראיתם את עצמכם פעם במקום של רמי? אתם יכולם להבין אותו?[/size]
[*][size=85]מה אנחנו יכולים לעשות כדי לא להגיע למצב הזה?[/size]
[*][size=85]איך אנחנו יכולים לחזק את רמת המוטיבציה והרצון שלנו להיות כל הזמן בעלייה?[/size][/list]
[size=85][i]חלק ב~[/i]
[b]בחזרה אל הדמיון המודרך. ועכשיו, נביט אל הארץ. נחפש את השורשים. היכן הם? האם הם קיימים?[/b] כן, הם קיימים. ובלעדיהם העץ לא יחזיק מעמד. רוח קלה תהפוך אותו על פניו.האמונה היא השורש. היא זו שנותנת לאדם את היציבות. היא מעניקה לו חוסן פנימי גם בעתות משבר. בלעדיה, רוחות קלות, לחצים חברתיים או סביבה משתנה תזעזע את חייו. המאמין לא יחשוש מכל אלו: האמונה היא נר לרגליו, לאורה ילך ועל-פיה יתנהג.אבל אין די בכך. העץ לא מורכב מגרעין ושורשים בלבד. העץ הוא הגזע, הענפים.לא ניתן להסתפק באמונה בלבד. יש להתקדם ולפעול, לגדול ולהתרחב. הגזע והענפים הם המעשים הטובים של האדם. קיימת מצוה? העץ צמח בעוד סנטימטר. כיבדת את ההורים? עוד ענף נולד, והעץ הולך וגדל...כדאי לזכור שעץ טוב לא מפסיק לגדול. ברגע שהגדילה נפסקת חלילה, הענפים ייבשו, וענפים חדשים לא יופיעו.נשחק משחקון להמחשת הדברים(:
כל החניכים עומדים בשורה ישרה, והמדריך מולם. המדריך בוחר קטגוריות מראש של יעדים בסיסיים של כל אחד בחיים.(למשל: כיבוד הורים, הצלחה במבחנים, הגשמה עצמית, זמן פנאי עם המשפחה וכו)
המדריך עושה 2 מהלכים-לצורך ההשוואה.
בפעם הראשונה, הוא אומר לחניכים "כל מי שמאמין שצריך לעשות ----" (לדוג:לכבד הורים) שייתקדם צעד אחד קדימה. בכל קטגוריה צעד אחד. לבסוף, להגיד לחניכים לזכור איפה הם היו, לשים שם אבן או משהו
בפעם השניה, מחזירים את החניכים לנקודת ההתחלה. ושואלים-"איפה אתה עכשיו מבחינת ----" (לדוג: כיבוד הורים) השאלה היא האם אתה באמת מיישם זאת. כמובן שגם כאן, כל קטגוריה צעד אחד. (כמובן שאם הם מרגישים שהם לא עושים את זה אז לא להתקדם)
לבסוף, נגיד לחניכים להתבונן איפה הם עכשיו, ואיפה הם מאמינים שצריך להיות(בד"כ יש פער מאיפה שהם היו רוצים להיות למה שהם עכשיו) נגיד להם שתמיד יש להם לאן לשאוף ולהתקדם, וכמובן תמיד עלינו לראות איפה אנחנו עומדים בדרך אל היעד!

[i]חלק ג~[/i]
[b]ולסיום: האם העץ הוא 'עץ סרק', או שמא נהנים ממנו כולם?[/b] זוהי שאלה שיש לתת עליה היטב את הדעת. לעצים מסויימים שורשים איתנים, גזע חסון והרבה ענפים. האם הכל נהנים מהם? או שמא הם אנוכיים, במידת מה?
על האדם – העץ – לזכור תמיד את הזולת. להעניק, לתת את המיטב. הפירות שאתה מעניק היום, יהפכו מחר לאילנות. אל תתן למעגל הזה להפסק. בסופו של דבר- מזה אתה גדל.
ותמיד נזכור- שלתת, זה בעצם לקבל! אפשר לבסוף לעשות סבב בין החניכים שכל אחד אומר דבר אחד שהוא לוקח על עצמו בעזרה לזולת(:

ט"ו בשבט שמח ופורח;) ! בהצלחה![/size]