פעולה לקראת ט"ו בשבט:
להביא לפעולה:
חטיפים
משימות
צופר לכל חניך.
קטע על ארץ ישראל.

[b]שלב א':[/b]
מחלקים לחניכים כל מיני משימו.  אחרי שחניך מסיים את המשימה הוא לוקח חלק מחוט, עד שבסוף כל חניך מחזיק בחלק חוט אחר ויוצא מעין קורי עכביש.
[b]שלב ב':[/b]
יושבים במעגל כשהחוט מקשר בין כולם וכל אחד צריך להגיד לחבר שיושב מימינו מילה טובה.
[b]שלב ג':[/b]
מקריאים להם קטע על ארץ ישראל (נספח 1) ועושים דיון:
שאלות לדיון:
-עד כמה ארץ ישראל חושבה לכם? הייתם מוכנים להחליף אותה עם ארץ אחרת?
-מה הייתם נותנים בשביל הארץ?

[b]שלב ד':[/b]
מביאים לכל חניך חטיף וכל אחד בתורו נכנס למעגל וצריך להגיד אף פעם לא.. (לדוגמה: אף פעם לא הייתי בחו"ל וכל החניכים שהיו בחו"ל צריכים לאכול חטיף אחד). מי שנשאר עם הכי הרבה חטיף מנצח.

[b]שלב ה': המסר-[/b]
ראינו בהתחלה שרק אחרי שכל אחד השלים את המשימה שהוא קיבל, הוא יכל להתחבר לשאר השבט. ככה גם ארץ ישראל ועם ישראל, בתקופה שהקימו את המדינה כל אחד נתן מעצמו משהו-עשה משהו וכך נוצרה מדינת ישראל- בעזרת הנתינה של כולם :)
גם היום, בשביל שנהיה עם חזק ומאוחד, אנו צריכים לאהוב ולתת מעצמנו אחד לשני. להגיד מילה טובה, להעריך את החבר ולהתנהג בצורה טובה. כמו במשחק: "אף פעם לא..", יכלתם לא להגיד את האמת ולא לאכול מהחטיף ולנצח. לקשר את זה לט"ו בשבט, לאהבת הארץ, להכרת הטוב לארץ ישראל ולקב"ה,שברא לנו את כל זה!

[b]---צופר---[/b]
"אם לעולם נשמה, הרי ארץ ישראל היא נשמתו של העולם"

[b]--ניספח 1:[/b]
הקשר לארץ ישראל ז/ אב וילנאי 
"אני מאמין שאין דרך טובה יותר 
לחוש את הקשר לארץ ישראל 
מאשר להלך בה לאורכה ולרוחבה 
לחצות את עמקיה, להעפיל על פסגת הריה .
לסייר בשביליה - גם הנידחים ביותר .
רק כאשר אתה מסייר ברגל ברחבי הארץ ,
מתבשם מנופה, ורואה במו עינייך ...
את שרידיה הקדומים, ויישוביה החדשים ,
אתה מרגיש את הקשר האמיתי לארץ ישראל 
ואת היותך בן הארץ הזאת ."