[size=85]בסיעתא דישמיא[/size]

בפעולה נעסוק ברצון שלנו לעשות טוב לאחר גם אם אתה לא מצווה לעשות זאת, או אם לא יצא לך מזה תמורה. קוראים לכך "נדבת הלב" 
בפרשה אנו רואים את נדבת הלב כלפי העזרה בבניה של המשכן, בפעולה נתעסק בנדבת הלב כלפי כל אחד ואחד מאיתנו (:
******************
בתחילת הפרשה אנו רואים את הפסוק[b][size=100] "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי" (שמות כה,ב)[/size].[/b]
כאן[b], [/b]הפעם ראשונה שיש בתורה דבר שהוא נדבה ולא חובה. התורה עוסקת בדברים שהאדם חייב בהם, אך כאן בפעם הראשונה נכתב: "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי". 
רש"י מסביר שם ש"ידבנו" זה מלשון נדבה. כלומר, רצון טוב, מתנה. בלי חובה.
פה ניתן לראות בבירור שהקב"ה לא רוצה את המתנות שלנו, אלא הוא רוצה את [b]נדבת הלב[/b] שלנו ואת הרצון שלנו לתת בלי תמורה ובלי שאנו מצווים על כך. 

נקריא את הקטע הבא:
[quote]"היא ירדה בדרכה אל חנות המכולת, לקנות גבינה, חלב וביצים.
באמצע הדרך היא חייכה אל זר ברחוב, שנראה לה עצוב.
נדמה שהחיוך גרם לו להרגיש יותר טוב.
הוא נזכר בטוב ליבו של חבר, בעבר,
וכשהגיע אל ביתו הוא כתב לו מכתב מלא תודה.
החבר היה כה מרוצה ממכתב התודה,
עד שהשאיר טיפ שמן בסוף הארוחה שאכל במסעדה.
המלצרית, מופתעת ושמחה מגודלו של הטיפ,
נתנה חלק ממנו לקבצן שישב לקבץ נדבות ברחוב.
האיש ברחוב, עזוב ומלוכלך, היה כה מלא תודה –
במשך יומיים הוא לא אכל דבר, היה לו קר והוא הרגיש לבד.
אחרי שסיים את ארוחת הערב שלו,
שקנה בכספה של אותה מלצרית חביבה,
הוא הלך אל חדרו האפלולי והמלוכלך.
הוא לא ידע באותו הרגע,
שהוא עלול שלא לראות את יום המחר.
בדרכו לביתו, הוא אסף כלבלבון רועד ועזוב,
ולקח אותו לחדרו כדי שיוכל להתחמם.
הכלבלב היה אסיר תודה, להיות תחת קורת גג כשבחוץ יורד הגשם וקר.
אותו לילה, פרצה בחדר דליקה ואיימה לשרוף את כל הבניין.
הכלב התעורר מן המהומה, ונבח נביחות רמות מלאות אזהרה.
הוא נבח עד שהעיר את כל הבניין ובכך הציל את כולם מכל פגע.
אחת מאותם תושבי הבניין היתה אותה בחורה אלמונית,
שלקראת אדם זר היא שלחה מבטה עם חיוך של חום, אהבה וסימפטיה,
שלא עלה לה דבר.
וכך העולם מסתובב ועובד,
מה שתשלח – יחזור אליך בסוף הסיבוב,
כי כולנו קשורים, והכל אחד,
ואם אתה מחפש אהבה,
כדאי שקודם כל,
תתן אותה."[/quote]

נפתח דיון:
[list]
[*]מהי "נדבת הלב" בעיינכם? לדעתכם היא מתבטאת בקטע שקראנו?
[*]לדעתכם זה רצוי ואף חובה להתשמש בנדבת הלב שלנו? (לחייך לאחרים, להתנדב, לעזור לאנשים שנקלעו למצוקה, בלי שמוטלת עלי החובה לעשות זאת)
[*]אתם חושבים שאם תתנו מעצמכם לכלל זה באמת יחזור אליכם? אם כן, למה?[/list]
[size=85]~אנו למדים מהסיפור והדיון שחשוב לתת ואף רצוי, גם אם אנו לא רואים את התמורה שאנו מקבלים על כך. נדבת הלב יכולה להתבטא בדברים הכי קטנים, כמו חיוך. ויכולה לשנות עולם ומלואו![/size]

לאחר מכן, מניחים על הרצפה במרחק יחסית גדול אחד מהשני דפים עם כל מני מקומות התנדבות או עזרה לאחר, שבמטאים את נדבת הלב שלנו.
(להתנדב ב- בית אבות, בית חולים, עמותה למען ילדים עם צרכים מיוחדים, לעזור לקשיש ברחוב, לעזור לאמא ואבא לעשות קניות, לעשות בייביסיטר לשכנה שילדה, לעזור לאחים שלי בשיעורי הבית וכו )
לאחר מכן, אומרים לחניכים לעמוד ליד ההתנדבות שהם הכי מתחברים אליה. לאחר שכל החניכים עומדים ניתן לראות (בד"כ) שליד הדברים הפשוטים וה "פחות כייפים" יעמדו פחות.
נסביר לחניכים שצריך בכל דבר את נדבת הלב שלנו. ולא רק בדברים שנראים כפיים או מגניבים, אלא גם בדברים הקטנים וחשוב לשים לב גם אליהם.(אפשר לפתוח על זה דיון)
[size=85]~ אנו למדים מכך שבכל פעם מחדש אנחנו צריכים להתבונן סביבנו וסביב העשייה שלנו, לעשות דברים שצריך ולא רק מה שנוח או כיף (גם לעזור לאח שלי בשיעורי הבית יכולה להיות התנדבות ועזרה לזולת(: לדעת לקחת את זה גם למקום הזה..[/size]

לבסוף נשחק את משחק שבו כולם עומדים על הכיסאות שלהם במעגל, ועל המדריך כל כמה זמן להוריד כיסא ושהם יצטמצמו. המטרה- להישאר כולם על הכיסאות ולא לרדת.
[size=85]~אנו למדים מכך שנדבת הלב ולתת לעזור לחברים לא תמיד הכי נוח, אבל עדיין חשוב נכון וכדאי, כי רק ככה נצליח להגיע למטרה[/size]
בהצלחה!