מתאים לתשעה באב יותר

[b]פעולה על עשרה בטבת- [/b]
קרדיט ל- יוסף מושל
[b]חלק א':[/b]
מוצאים שתי חניכים מהמעגל ומכניסים אותם אחד אחד.
מכניסים את הראשון, מראים לו תמונה ומבקשים ממנו לתאר את התמונה לקבוצה, נותנים לו מספיק זמן לסיים לתאר.
מכניסים את השני, מראים לו תמונה ומבקשים ממנו לתאר את התמונה לקבוצה, אך יש לו זמן מוגבל.
אחרי ששתיהם תיארו את התמונה מבקשים מחניך שלישי לתאר את התמונה, אבל רק על פי התיאור של שתי החניכים הראשונים, בלי לראות את התמונה בכלל.

מסר:  התמונה היא משל לבית המקדש, את בית ראשון, האנשים שזכו לראות אותו היה משהו שלא נתפס בכלל בשכל אנושי, את היופי וקדושה ששרה שם, בית שני היה כמובן מפואר אך כבר לא כמו בית ראשון, ובית שלישי בשבילנו הוא רק תיאור, עוד לא זכינו לראות אותו. עד שלא באמת נראה את ה"תמונה" את בית המקדש השלישי לא באמת נדע מה אנחנו מפספסים.

[b]חלק ב':[/b]
מספרים לכולם את המציאות הבאה:
אדם אחד יושב בשוק מחנה יהודה, יום שישי בצהריים, ערב שבת, הוא שומע את הקולות של המוכרים צועקים, מריח את הריחות הנפלאים של האוכל, וכמובן רואה את כל זה קורה מול העיניים שלו, האדם הזה נוכח בשוק. עכשיו אם ניקח לאדם הזה את חוש הראיה, הוא עדיין יכול לדעת שהוא בשוק בגלל בקולות וריחות. אם ניקח לו גם את הראיה וגם את השמיעה הוא ידע פחות שהוא בשוק, ואם ניקח לו גם את חוש הריח, הוא לא ידע כלל שהוא נמצא בשוק אפילו שהכל עדיין מתנהל מולו לפניכן כשהיה לו את כל החושים.  

מסר : הרבה פעמים אנחנו מנסים להבין איך באמת היה בזמן בית המקדש, בחלק בראשון של הפעולה למדנו על הקושי לדעת מה היה ויהיה בבית המקדש ובחלק הזה נתמקדם על מה זה נבואה, תארו לעצמכם שלאדם הזה בשוק לא רק היה לו את חמשת החושים אלא יותר מזה, היה לו עשרים, שלושים, מאות חושים, האדם הזה היה עדיין בשוק אבל הוא מרגיש הרבה יותר מרק להיות בשוק, זה בעצם הנבואה זה אלפי חושים שכבר לא קיימים ואי אפשר אפילו לנסות להבין מה הם בכלל.

[b]חלק ג':[/b]
משחקים משחק-
מבקשים מהחניכים לבנות מגדל מכוסות, המגדל הגבוה ביותר ינצח. מיד לאחר שהחניכים בונים את המגדל המדריך מגיע ומפרק.. אפשר לעשות את אותו דבר רק עם לבקש מהחניכים לצייר את הדבר היפה ביותר על דף, ואז לאסוף ולקרוע. (כמובן שלוקחים דפים אחרים וקורעים אם זה לחניכים קטנים)
מסר: החניכים ירגישו את הכאב שהורסים לך משהו שלם. נחבר את זה לחורבן הבית. נשאל את החניכים: איך הרגשתם כשקרענו לכם את הדך? כשפירקנו את המגדל?

[b]סיכום: [/b]
אנחנו חיים בזמן שאנחנו לא מבינים מה היה בזמן בית המקדש, הנבואה ובכלל הנוחכות של הקב"ה בחיי היומיום, את זה אנחנו נראה רק כשבית המקדש יבנה, וביום שישי בעשרב בטבת כשאתם מתפללים, תחשבו על כמה שבאמת חסר לנו בית מקדש, שנזכה לראות אותו בנוי במהרה בימינו!