1. נציג לחניכים כל פעם 2 דפים עם[b] ציורים של דברים שונים[/b] והחניכים יצטרכו לגלות נקודת דמיון ביניהם
2. [b]התחברתי / never[/b]
3. נקריא חלק מהקטע של [b]"האיש הזה הוא אחי"[/b] של יאיר לפיד *נספח
[b]נסכם עד פה[/b]- יש בינינו המון מהמשותף, ואנחנו יכולים לבחור להתמקד בו ועל ידי זה להתקרב ולהבין יותר אחד את השני.
4. נשחק [b]משחק זכרון אנושי[/b]- חניך אחד יוצא החוצה, בזמן הזה בוחרים חניך אחר כחניך שצריך לגלות. כשהחניך שיצא חוזר- כל החניכים עומדים והחניך שיצא צריך לשאול שאלות שהתשובה עליהן זה כן או לא, החניכים עונים לפי הילד שאותו בחרו לגלות מבלי לומר מי הוא. לדוג- האם הוא לובש חולצה אדומה? במידה וכן- כל מי שלא לובש חולצה אדומה ישב וישארו רק החניכים שלובשים אדום, כך לאט לאט יצטמצמו החניכים העומדים עד שיתגלה החניך שנבחר.
5. נשחק [b]משחק התנועות[/b] כשכל חניך מוסיף תנועה על גבי תנועה שעשו לפניו / [b]טלפון מתוקן[/b]
[b]נסכם חלק זה[/b]- יש לכל אחד מאיתנו דברים מיוחדים לו, וכשהוא מוסיף אותם לכלל זה מעשיר את כולם ומיוחד מאוד!

*נספחהאיש ההוא- שאני שונא, העומד בהפגנות עם השלט “מוות לערבים“,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב- המגיש מימיה לשבוי, מפני שגם הוא בן אדם.
והאיש ההוא, שאני שונא, שצובע את שמו על פסל בוינה,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב, שמלווה לי חמישים שקל באתונה רק בגלל שאני ישראלי.
והאיש ההוא שאני שונא, שבשם ערכים דתיים שאפילו הוא לא מבין, תובע זכות היסטורית על הפרת והחידקל,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב, שעומד לידי ביוה”כ ומראה לי בסבלנות אין קץ את הקטעים הנכונים.
והאיש ההוא שאני שונא- שדוחף אותי בתור לאוטובוס וזיעתו נדבקת אלי,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב, שמבזבז יום שלם כדי להחזיר הביתה את ילדם של השכנים שאיבד את דרכו.
והאיש ההוא שאני שונא, שנכנס למסעדה האהובה עלי והורס לי את הערב בקולניות המעצבנת שלו,
הוא אותו האיש שאני אוהב, שעבד כל היום במפעל ייצור, והתרגל לצעוק כדי שהרעש של המכונה לא יפריע לו.
והאיש ההוא שאני שונא, שקורא לי “אחי” למרות שהוא לא,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב[b]שאם ארצה או לא ארצה הוא אחי![/b]כי זה מה שיש, ואתה חלק ממשהו ומעבר לכל ההבדלים והצעקות והעניינים,המשהו הזה לא נורא כל כך, ואם תרצה או לא תרצה, המשהו הזה הוא גם אתה!