על ידי הלל ו » 01/03/2021, 14:46
- נשאל את החניכים, מדוע נחרב בית המקדש השני?
-נלמד קטע 1:
מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה, במצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עברות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (תלמוד בבלי, מסכת יומא ט',ב')
- נשאל את החניכים, איך יכול להיות שהיתה גם שנאת חינם וגם גמילות חסדים?
נסביר שהמצב כנראה היה כזה שרצו לקיים מצווה ולהיות שלמים כביכול בבין אדם למקום, ולא עשו כדי לעזור לאחר ומתוך אהבה אליו. כך אפשר להגיע למצב כזה של שנאה יחד עם גמילות חסדים.
- נלמד קטע 2:
"ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חנם, נשוב להבנות והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חנם" (אורות הקודש ג' שכד)
-נשאל את החניכים- מה זה אהבת חינם?
-נלמד קטע 3 ו4:
"כל אחד, כל אדם, הוא יהלום" (הרב קרליבך)
מסופר על רב שהיו נאספים אליו החסידים בעת המועדים לחיזוק ולהתעלות. ניגש אליו פעם אחד החסידים ואמר: "אני רואה שהרבי מחבב מאוד את החסידים. צר לי לומר, אך אינני בטוח שזה מוצדק. הנהגתם של החסידים כשהם מגיעים אל הרבי היא כמובן מעולה, והם מקפידים על כל דבר שצריך להקפיד עליו כראוי. אבל אני רואה אותם גם בחיי היום-יום, במסחר בשוק, בחיים האמיתיים. בזמנים אלה, הם אינם באותה הנהגה שהרבי רגיל לראות. שמא חיבה זו שהרבי מראה להם מסתמכת על רושם מוטעה, על ההנחה שהם יותר טובים ממה שהם באמת?" "במה אתה עוסק?" הגיב הרבי בשאלה. "ביהלומים ובאבנים יקרות", ענה אותו היהודי. "תוכל להראות לי את הסחורה שלך?" שאל הרב. "כן בודאי", ענה החסיד והביא את ה'סחורה' שלו, תיק מלא אבנים טובות. הוא שטח את הכל בפני הרבי, והתחיל להסביר אודות טיבה של כל אבן. זו כחולה וזו אדומה, לזו תכונות כאלה וזו שווה כך וכך.. לסיום, הוא הוציא את האבן היקרה ביותר שהיתה לו. יהלום יפהפה. החסיד התחיל להסביר את ייחודה של אבן זו, לבאר את יופייה ומעלותיה הנדירות. הגודל, הצורה, החיתוך, הצחות. כשראה הרבי שהחסיד בשיא ההתלהבות של ההסבר, הוא אמר בצורה יבשה: "אינני רואה כאן שום דבר מיוחד"... "אה רבי", אמר החסיד בהתלהבות, "צריך להיות "מבין באבנים טובות", רק מי שמבין ביהלומים יכול לקלוט את היופי!" "אכן", אמר הרב, "כך גם בנשמות יהודים"...
-נשאל למה לדעתכם התכוון הרב קרליבך כשאמר שכל אדם הוא יהלום?
נסביר צריך לראות את הטוב והיופי שבכל אחד, את הנשמה של כל יהודי, ולהבין שכל אחד הוא יהלום.
- ניקח שטר של 20 שח, נשאל את החניכים מי רוצה אותו?
לאחר מכן נקפל את השטר ונמעך אותו קצת, נשים אותו על הרצפה ונדרוך עליו. כעת נשאל שוב את החניכים, מי רוצה את השטר?
נשאל את החניכים מה לדעתם ניתן ללמוד מזה?
נסכם- הערך של השטר לא משתנה לפי המראה החיצוני שלו ומה שעבר עליו, אנחנו יודעים שגם אם השטר התקמט וגם אם דרכו עליו, ז עדיין אותו שטר, עדיין יש לו ערך גדול כמו לפני כן. כך גם אצל בני האדם, לכל אחד יש נשמה מיוחדת מאוד, גם אם קל לנו לראות את זה כלפי חוץ וגם אם לא, גם אם הוא נראה לנו אדם לא טוב, מקומט מלוכלך כביכול, צריך לזכור שהוא באמת טוב, שיש לו ערך, שהוא מיוחד וחשוב! גם אם לא רואים את זה ישר, נזכור ונאמין שכל אדם הוא טוב, כמו יהלום שצריך להכיר בערך שלו ואפילו אם הוא מלוכלך אנחנו יודעים שזה יהלום!
-נכין יחד עם החניכים שלט גדול- "הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך" נתלה אותו ליד הסניף
- [b]נשאל [/b]את החניכים, מדוע נחרב בית המקדש השני?
-נלמד [b]קטע 1[/b]:
מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני [b]שהיו עוסקים בתורה, במצוות וגמילות חסדים[/b] מפני מה חרב? מפני [b]שהיתה בו שנאת חנם[/b]. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עברות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (תלמוד בבלי, מסכת יומא ט',ב')
- [b]נשאל[/b] את החניכים, איך יכול להיות שהיתה גם שנאת חינם וגם גמילות חסדים?
[b]נסביר[/b] שהמצב כנראה היה כזה שרצו לקיים מצווה ולהיות שלמים כביכול בבין אדם למקום, ולא עשו כדי לעזור לאחר ומתוך אהבה אליו. כך אפשר להגיע למצב כזה של שנאה יחד עם גמילות חסדים.
- נלמד [b]קטע 2[/b]:
"ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חנם, נשוב להבנות והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חנם" (אורות הקודש ג' שכד)
-[b]נשאל[/b] את החניכים- מה זה אהבת חינם?
-נלמד [b]קטע 3 ו4[/b]:
"כל אחד, כל אדם, הוא יהלום" (הרב קרליבך)
מסופר על רב שהיו נאספים אליו החסידים בעת המועדים לחיזוק ולהתעלות. ניגש אליו פעם אחד החסידים ואמר: "אני רואה שהרבי מחבב מאוד את החסידים. צר לי לומר, אך אינני בטוח שזה מוצדק. הנהגתם של החסידים כשהם מגיעים אל הרבי היא כמובן מעולה, והם מקפידים על כל דבר שצריך להקפיד עליו כראוי. אבל אני רואה אותם גם בחיי היום-יום, במסחר בשוק, בחיים האמיתיים. בזמנים אלה, הם אינם באותה הנהגה שהרבי רגיל לראות. שמא חיבה זו שהרבי מראה להם מסתמכת על רושם מוטעה, על ההנחה שהם יותר טובים ממה שהם באמת?" "במה אתה עוסק?" הגיב הרבי בשאלה. "ביהלומים ובאבנים יקרות", ענה אותו היהודי. "תוכל להראות לי את הסחורה שלך?" שאל הרב. "כן בודאי", ענה החסיד והביא את ה'סחורה' שלו, תיק מלא אבנים טובות. הוא שטח את הכל בפני הרבי, והתחיל להסביר אודות טיבה של כל אבן. זו כחולה וזו אדומה, לזו תכונות כאלה וזו שווה כך וכך.. לסיום, הוא הוציא את האבן היקרה ביותר שהיתה לו. יהלום יפהפה. החסיד התחיל להסביר את ייחודה של אבן זו, לבאר את יופייה ומעלותיה הנדירות. הגודל, הצורה, החיתוך, הצחות. כשראה הרבי שהחסיד בשיא ההתלהבות של ההסבר, הוא אמר בצורה יבשה: "אינני רואה כאן שום דבר מיוחד"... "אה רבי", אמר החסיד בהתלהבות, "צריך להיות "מבין באבנים טובות", רק מי שמבין ביהלומים יכול לקלוט את היופי!" "אכן", אמר הרב, "כך גם בנשמות יהודים"...
-[b]נשאל[/b] למה לדעתכם התכוון הרב קרליבך כשאמר שכל אדם הוא יהלום?
[b]נסביר[/b] צריך לראות את הטוב והיופי שבכל אחד, את הנשמה של כל יהודי, ולהבין שכל אחד הוא יהלום.
- ניקח [b]שטר[/b] של 20 שח, נשאל את החניכים מי רוצה אותו?
לאחר מכן נקפל את השטר ונמעך אותו קצת, נשים אותו על הרצפה ונדרוך עליו. כעת נשאל שוב את החניכים, מי רוצה את השטר?
[b]נשאל [/b]את החניכים מה לדעתם ניתן ללמוד מזה?
[b]נסכם[/b]- הערך של השטר לא משתנה לפי המראה החיצוני שלו ומה שעבר עליו, אנחנו יודעים שגם אם השטר התקמט וגם אם דרכו עליו, ז עדיין אותו שטר, עדיין יש לו ערך גדול כמו לפני כן. כך גם אצל בני האדם, לכל אחד יש נשמה מיוחדת מאוד, גם אם קל לנו לראות את זה כלפי חוץ וגם אם לא, גם אם הוא נראה לנו אדם לא טוב, מקומט מלוכלך כביכול, צריך לזכור שהוא באמת טוב, שיש לו ערך, שהוא מיוחד וחשוב! גם אם לא רואים את זה ישר, נזכור ונאמין שכל אדם הוא טוב, כמו יהלום שצריך להכיר בערך שלו ואפילו אם הוא מלוכלך אנחנו יודעים שזה יהלום!
-נכין יחד עם החניכים [b]שלט גדול[/b]- "הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך" נתלה אותו ליד הסניף