סיפור יפה לערב פסח.

בשנת 1954, דוד בן גוריון ,כשהיה ראש ממשלה, נסע לארצות הברית כדי להיפגש עם הנשיא דאז אייזנהאור ולבקש את עזרתו ותמיכתו ברגעיה הקשים של ישראל הצעירה.
באחד המפגשים עם מי שהיה אז מזכיר המדינה של הממשל, ג'ון פוסטר דאלס, זה התעמת עם בן גוריון במידה רבה של התנשאות: "אמור לי, ראש ממשלה - את מי אתה ומדינתך בעצם מייצגים? האם יהודי פולין או יהודי תימן, רומניה, מרוקו, עיראק, בריה"מ
או ברזיל הם אותו דבר? אחרי 2000 שנות גלות, האם אפשר לדבר על עם אחד, תרבות אחת? מורשת אחת או מסורת יהודית אחת? 
בן גוריון ענה לו:
 "ראה, אדוני המזכ"ל, לפני 200 שנים הפליגה הספינה מייפלאוור מאנגליה ועליה היו המתיישבים הראשונים שהתיישבו במה שמוכר היום כמעצמה הדמוקרטית הגדולה הקרויה ארצות הברית של אמריקה.
אנא ממך, צא לרחובות ושאל עשרה
ילדים צפון-אמריקאיים את הדברים הבאים: 
מה היה שמו של קברניט הספינה?, כמה זמן נמשך המסע?, מה אכלו הנוסעים במהלך ההפלגה? וכיצד התנהג הים במהלך ההפלגה?
 יש סבירות יותר מגבוהה שלא תקבל תשובות מדויקות". 
עכשיו ראה... לפני למעלה מ-3300 שנה היהודים יצאו ממצרים.
אני מבקש ממך שבאחד מנסיעותיך בעולם, תנסה לפגוש עשרה ילדים יהודים במדינות שונות, שאל אותם מה היה שמו של קברניט אותה יציאה,ממי הוא קיבל את השליחות הזו, מה היתה מטרת הנסיעה, כמה זמן נמשך המסע, מה אכלו במהלכו וכיצד נהג הים.

*חברים יקרים, זהו בעצם אחד הענינים החשובים ביותר של חג הפסח - "והגדת לבנך", וכבר 3329 שנים אנו מעבירים את המורשת מדור לדור שלא תשכח תורה מישראל ע"י סיפור ההגדה ושמירת מצוות החג.