מורה הביאה בלונים לבית הספר וביקשה מהילדים למלא את הבלונים ושכל אחד יכתוב את שמו על הבלון. לאחר מכן הם התבקשו להשליך את כל הבלונים למרכז בזמן שהמורה עירבבה אותם מקצה לקצה. 
המורה נתנה להם 5 דקות למצוא את הבלון, כל אחד עם שמו. הילדים התרוצצו, ניסו מאוד אבל ככל שהזמן עבר, אף אחד לא מצא את הבלון שלו...
ואז המורה אמרה להם לקחת את הבלון הכי קרוב אליהם ולתת אותו לאדם ששמו עליו. תוך פחות משתי דקות לכולם היה בלון משלהם. 
לבסוף המורה אמרה: 
"בלונים הם כמו אושר. אף אחד לא ימצא את זה אם יחפש את שלו בלבד. במקום זאת, אם לכולם יהיה אכפת זה מזה, הם ימצאו את האושר שלהם מהר יותר"