ירושלים.
מילה אחת שמקפלת בתוכה אינסוף.

במבט חיצוני - לא ברור מה סוד הקסם שלה. 
אין בה נוף עוצר נשימה של הרים מושלגים️ ולא אוצרות טבע יקרים ונדירים.

ובכל זאת – 
אין עוד מקום בעולם שממגנט אליו כל-כך הרבה אנשים. 
אין עוד עיר שֶדַי בִּצְלִיל שְמָהּ כדי להעביר רטט בלבבות כה רבים.

כי ירושלים שייכת לִסְפֵרָה אחרת, שונָה מכל מה שאנחנו מכירים.
אם במקומות אחרים שומעים רעשים - 
בה יש 'קולות'.
אם במקומות אחרים יש שטח - 
אצלה יש עומק.
היא איננה רק עיר, שטח גיאוגרפי של כמה דונמים.

ירושלים היא המקום במציאות שמסמל את המֵעֵבֶר
את החיבור למשהו גדול ומרומם שנמצא מעלינו. 

ובתוך כל אחד מאיתנו נמצאת ה'ירושלים' שלו.  
אותה נקודה פנימית, נקיה ומזוקקת  
ששום דבר לא יכול לפגוע בה או לכער את יופייה. 
הנשמה.
המקום הטוב והטהור שמי שיישכח אותו יישכח את עצמו,
ומי שייזנח אותו - יאבד את הטעם והמשמעות לקיומו. 
המקום שנותן את ה'לָמָה' לכל ה'איך'
המצפן שֶמוֹרֶה את הדרך בים הסוער של החיים.

כְּעַם 'ירושלים' היתה עבורנו העוגן והמשענת בעיתות הקושי, 
והבאר ממנה שאבנו תקווה ברגעי חולשה ופחד.

במשך עשרות דורות של גלות, גם כשהיינו מרוסקים ומפוזרים בכל קצווי תבל – 
לא שכחנו אותה לרגע! 
בכל תפילה כיוונו את עצמנו אליה
בכל שמחה דאגנו לזכור את חורבנה
צמנו בגללה וחלמנו על יופייה
שרנו לכבודה ונשבענו בכמיהה:
לשנה הבאה בירושלים הבנויה!
*****************************
ומאז... עברו אלפיים שנה. 
עם ישראל חזר הביתה לארצו, אך עדיין הלב נשאר שבוי מעבר לחומה
זכינו למדינה ועדיין נשארנו רחוקים ממקום השכינה.

ביום כח' באייר לפני 54 שנה נפתח שוב הצוהר.
רגלינו עמדו בשעריה וזכינו לנגוע בה מחדש.
ובאותו רגע עבר בנו זרם עוצמתי מחשמל - 
שמגיע מאברהם ויצחק על הר המוריה, ועובר דרך דוד ושלמה.
שאוסף איתו את יהודה המכבי ואת רבי עקיבא, ונושא על גליו את רבי יהודה הלוי, הגר"א והבעל שם טוב גם יחד.
הוא ממשיך לאורך דורות ותקופות ומגיע עד הסבא שלי והסבתא שלך...

ובתוכו מבריקות כיהלומים יקרים החלומות והתקוות, הדמעות והתפילות. 

אשרינו שזכינו לחיות בדור בו החלום הולך והופך למציאות.
***************************
"כי שמך צורב את השפתיים כנשיקת שרף, אם אשכחך ירושלים אשר כולה זהב"