מתחילים בסיפור:
היה היה אדם אחד שהיה הולך לחקור ג'ונגלים. באחת הפעמים מצא בדרכו קופיף קטן. הקוף חיקה כל מה שהאדם עשה, והאדם החליט לקחת אותו לביתו. כאשר הוא היה יושב לאכול היה הקוף יושב לידו ומחקה אותו; כאשר הלך ברחוב היה הקוף הולך אחריו; מחקה אותו כל הזמן. חבריו של האדם אמרו לו לעזוב את הקוף, להתחיל להסתובב שוב עם בני אדם, הרי הקוף הזה בכל מקרה לא עושה שום דבר חוץ מלחקות אותו. אבל האדם סירב והמשיך ללכת עם הקוף לכל מקום. פעם אחת הוא הלך איתו בג'ונגל ונפל לתוך בור עמוק. ברגע האחרון הצליח להיאחז בזיז סלע. תלוי מעל התהום הוא הושיט יד אל הקוף וקרא: "עזור לי לצאת מכאן!". הקוף קפץ לצידו, נתלה על זיז סלע, הרים את ידו וצעק קול מיני קולות...

משחקים כמה משחקים, בהתאם לזמן שיש: טלפון מתוקן (כל אחד אומר לשני מילה שממשיכה את המשפט) וטלפון שבור (כל אחד אומר לחברו את אותה המילה שאמרו לו),. מצביעים על העובדה שכאשר כל אחד חיקה את קודמו הגענו בסוף לתוצאה מעוותת שאף אחד לא יודע מאיפה היא צצה... ואילו כשכל אחד נתן את המילה שלו יצא לנו משפט יפה.
משחקים משחק הזכרון: שניים יוצאים החוצה וכל השאר מתחלקים לזוגות. לכל זוג יש תנועה מסויימת. השניים שיצאו חוזרים ומתחרים זה בזה; כל אחד בתורו מצביע על שני חניכים והם עושים את התנועה שלהם. אם המתחרה זיהה זוג הוא מכריז עליו ויש לו נקודה.
אחר כך משחקים את המשחק בגרסא מעט שונה; הפעם כל אחד בזוג צריך להשלים את התנועה של חברו. הפעם המשחק יותר קשה. מצביעים על הנקודה שכאשר אתה מחקה את חברך נורא קל לזהות ביניכם וכאילו להבליע את זה שאתם שונים, ואילו כשלכל אחד יש תנועה משלו אז הייחודיות של כל אחד נשמרת.

מסכמים את המסר שלכל אחד יש ייחודיות משלו וחשוב שיישמור עליה ולא ינסה לחקות אחרים.