פעולה זו עוסקת בערכו של האדם כפרט בתוך הכלל ובחשיבות של בטיחותו ובטיחות גופו בין בחיים ובין במוות.
​​
הפעולה:
חומרים דרושים:
#מטבעות של עשר אגורות
#דפים לבנים.
#טושים בצבעים שונים. 
נתחיל בסבב שאלות-
נפתח דיון:
1.תגידו בשלוש מילים מה מאפיין אותכם
2. האם זה האפיון המאפיין אותכם תמיד? מתי לא?
3.האם יש בן אדם שהוא תמיד אותו דבר? 
4. האם נראה לכם שאתם יותר דומים אחד לשני או יותר שונים אחד מהשני? 
5. מה דומה ביניכם? מה שונה? 

שלב 2-הדפים והטושים:
​​​​​
הערה (להכין מראש):
על כל טוש נכתוב תכונה. נגיד לחניכים לצייר אובייקט שיהיה מורכב מכמה צבעים, מותר להשתמש רק בצבעים עם התכונה שאני מזדהה איתה.
כעת נאמר להם -"מה היה קורה אם הינו אומרים לכם להסיר אחד מהצבעים?"
סיכום-כאשר נסיר אחד מהצבעים הציור כבר לא שלם לא ניתן לראות בבירור את האובייקט, הוא כבר לא אותו דבר, כך בני האדם כל אחד מורכב מקשת ייחודית של צבעים ותכונות משלו שאם הוא ינסה להיות כמו כולם הוא ייאבד את עצמו בין כולם, את הייחודיות שלו בעולם. 
שלב 3 המטבעות:
מה הערך של 10 אגורות? לכאורה כלום, דבר פעוט, אבל מטבע ועוד מטבע יוצרים סכום של כסף, די מכובד.
כעת נאמר להם את הערך של העשר אגורות, כאשר נחבר בין סכום מסוים של מטבעות רואים את הערך של הפרט בתוך הכלל.
קח לכאורה כל אדם הוא  משהו סתמי ולא משנה אם יקרה לו משהו, אבל זה לא נכון כי כל אדם בעל ערך ומיוחדות ייחודית משלו והוא חלק בלתי נפרד מתוך הכלל.  
לבסוף סיפור-מוסר-(מסר עיקרי:צריך לכבד כל אדם): 
ה' ברא את האדם בצלמו כדמותו: "וַיֹּאמֶר אֱ'לֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית, א:כו) הדמיון לה' הוא חלקי ביותר, כמובן, והוא מתמקד בהענקת השכל לאדם. כלי חשוב זה מבדיל אותו מבעלי החיים ומאפשר לו את תפקודו הייחודי בחשיבה, בדיבור ובמעשה. עולם הרגש של האדם, גם הוא ייחודי בחדותו, בהשלכותיו ובמשמעותו, ביחס לבעלי חיים, בזכות החלק הרוחני שבו. כך, למשל, כל אדם שומר על כבוד עצמי ולא מוכן להתבזות. פרשת "כי תצא" מלמדת שגם בית הדין המבצע ענישה בנאשם – הלקאה על גופו, חייב הוא להיזהר מלהוסיף ולו מכה אחת על המותר, שלא לגרום לנאשם בזיון מיותר. וזו לשון התורה בענין זה: "כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע.  וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו, כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר.  אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, לֹא יֹסִיף:  פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה, וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ" (דברים, כה:א-ג) 
כבוד האדם – כבוד ה'מצווה זו – איסור הוספת מכה לנאשם – מזכירה לנו מצווה אחרת בפרשתנו שיש בה אזהרה על כבוד האדם וכבוד ה'. מי שנענש בעונש מיתה ונתלה על עץ (רק על שתי עברות חמורות נענש אדם בתלייה על עץ: מי שקילל, חלילה, את ה' או מי שעבד עבודה זרה), אסור להשאיר אותו מעבר לאותו יום, וכך הוא לשון התורה: "וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת,  וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל-עֵץ.  לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱ'לֹהִים תָּלוּי; וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ, אֲשֶׁר ה' אֱ'לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה (דברים, כא:כב-כג) כלומר, למרות שהאדם נתלה מחמת חטאו, והעונש ראוי לו, על בית הדין להיזהר בכבוד ה' המתגלה בנאשם, כי הוא נברא בצלם א'להים. חכמינו המחישו זאת במשל המובא בפירוש רש"י (=רבי שלמה יצחקי) במקום: "זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו. משל לשני אחים תאומים שהיו דומין זה לזה, אחד נעשה מלך, ואחד נתפס ללסטיות (=לשוד) ונתלה, כל הרואה אותו אומר המלך תלוי". מהו סוד המודעות לכבוד האדם?כולנו היינו שמחים לחיים של כבוד הדדי בין בני האדם בכלל, ולפחות בינינו לבין מי שמסביבנו. איך מגיעים לכך? מהו הסוד של אלה שמצליחים לנהוג בכבוד? נראה שככל שנהיה מודעים לכך, שאיננו בעלים על עצמנו, אלא חיינו מופקדים בידינו על ידי בורא העולם למשך כל חיינו, והוא השאיר חותם בדמותנו – היותנו דומים לו ברוחנו; אם נהיה מודעים לכך, נתמלא בתחושת מחויבות קדושה לכבד את נוכחותו ולנהוג בכבוד כלפי כל אדם בהיות גם הוא דומה לו, לנו.