כי על האדם לבדוק את עצמו. מה השגתי? עד כמה השתדלתי? ובמה עלי עוד להשתפר?! התעודה בה אתה אוחז, היא רק משל לדבר האמיתי שהוא עבודת ה'. בעבודת ה' השמים הם הגבול, זוהי עבודה לכל החיים, לחיות עם ההרגשה שה' איתי, עמי ואצלי. כל רגע ורגע ובכל המצבים. וצריך האדם להזכיר לעצמו שיש להיות עם ה'. וישאל עצמו מה השגתי? עד כמה השתדלתי? ובמה עלי עוד להשתפר?! צריך לדעת שלהגיע לבגרות אין הדבר כרוך רק במבחנים תקופתיים. אלא "לרגעים תבחננו" עשרות מבחנים מידי יום, כיצד אני מתייחס לזולת? כיצד אני מקבל דברים? והאם אני חי בידיעה שהכל לטובה? שאלות אלו מידי יום יהיו בבחינת "להגיד אמונתך בפי", יחזקו את האמונה בה' יאירו את חיינו וישרו שלווה ושמחה. "לא את אומנות החינוך הנקראת פדגוגיה, כוונתנו להורות.. כי לא את השכל של התלמיד בלבד אנו מחפשים עתה, רק את כל התלמיד, את הנפש את הרוח והנשמה אנו מחפשים, לקשרן באלוקי ישראל, כדי שיהיה יהודי חרד לדבר ה', וכל מאוויו אליו יתברך יהיו".
(הקדמה, חובת התלמידים)