בכל בתי הכנסת, כשאומרים 'כל נדרי', כולם עומדים בפחד וברצינות.
אבל אצלינו? אצלינו מתחילים לרקוד שעה שלימה מרוב שמחה. ועל מה השמחה? פשוט כי ה' מוחל לנו.

אנחנו רוקדים ושרים לפני 'כל נדרי', באמצע 'כל נדרי' וגם בסופו.
בספרי הקבלה כתוב שבשבת יורד משמים עונג. ביום הכיפורים, הנקרא בתורה 'שבת שבתון', העונג שיורד מן השמים הוא נורא ואיום.

הרבי מסוכטשוב אמר בשם רבותיו הקדושים: 'אנחנו לא צמים ביום הכיפורים בגלל שאנחנו רוצים לענות את הנפש, אלא מכיוון שיורד כזה שפע של חיים ושמחה שאנחנו בכלל לא צריכים לאכול!'

ואז מגיעה תפילת נעילה ולאחריה אנחנו שרים: 'ובאו האובדים בארץ אשור...', ביום הכיפורים שעבר הסתכלתי על השעון, וראיתי ששרנו יותר מארבעים וחמש דקות (!!) אחרי שיצא הצום. כל הזמן הסתכלתי על הדלת, ולא ראיתי אדם אחד עוזב. אף אחד פשוט לא עזב, והסיבה? מרוב התרוממות הנפש.

כי אצלינו.. אצלינו יום הכיפורים הוא ריקוד אחד מתחילתו ועד סופו.

הרב קרליבך, פתחו שערי לב.