[u]פתיחה-[/u] סבב מעשה טוב שעשיתי/ מעשה ששמעתי עליו.
[u]שלב א'-[/u] מניחים לפני החניכות תמונה של הרב דרוקמן (נספח 1),
שואלים: מישהי מכירה אותו? מה אתן יודעות לספר עליו?
נותנים לחניכות לענות ואז מניחים דף נוסף עם שמו (נספח 2) , ומספרים-
[b][i]אז האיש בתמונה הוא הרב חיים מאיר דרוקמן. מהרבנים הבולטים בציונות הדתית, שנפטר בנר השמיני של חנוכה השנה, לאחר שמצבו לא היה טוב מספר שבועות.[/i][/b]
[b][i]הרב נולד בפולין לפני השואה. בגיל 11 כשהחלה המלחמה הוא ניצל בזכות הוריו, ששלחו אותו לארץ עם זוג חברים כדי לברוח מזרועות הנאצים. כשהגיע לארץ הצטרף לחברי הפועל המזרחי והתחנך בדרך תורה ועבודה (הפועל המזרחי- תנועה שהוקמה על ידי צעירים דתיים, אשר עזבו את ספסלי הישיבה וביקשו להשתתף כחלוצים בבניין הארץ תוך שמירה על מצוות התורה). [/i][/b][b][i] [/i][/b][b][i]הרב דרוקמן היה מדריך בתנועת בני עקיבא, שם גם הכיר את אשתו, ומאז ועד היום הוביל אותה ברוח ובמעשה. הרב הקים את ישיבות אור עציון ועמד בראשן, היה חבר כנסת, עמד בראש מוסדות הלימוד של בני עקיבא, עמד בראש מערך גיור והשיב עשרות אלפים לחיק היהדות, וזכה להקים משפחה לתפארת[/i][/b][b][i].[/i][/b]
[b][i]בשבועות שהוא שכב בבית החולים, כל הציבור הדתי התגייס לעזרתו והתפלל עליו- נערכו כינוסי קריאת תהילים, פרויקטים לרפואתו ובאמת ראו עד כמה הרב חשוב לציבור הדתי בארץ ועד כמה מעריכים אותו. [/i][/b]
[b][i]אז מה הופך אותו לכלכך מיוחד? בפעולה ננסה להבין ולשמוע את גדולתו. [/i][/b]
[u]שלב ב'- [/u] החניכות מתחלקות לקבוצות. כל קבוצה תקבל סיפור על מידותיו של הרב, ולאחר עשר דקות כל קבוצה תציג את הסיפור בפני השבט. (נספח 3)
לאחר הצגת כל הסיפורים, שואלים את החניכות: איזה תכונות בולטות מהסיפורים? מה אפשר ללמוד מהרב?
[u]שלב ג'-[/u] נקריא סיטואציות של נתינה מעצמי לאחר ונשאל את החניכות עד כמה הן היו עושות את זה מאחד עד עשר ושיעמדו איפה שלדעתם נכון להן. (נספח 4)
סיטואציות:
[list]
[*]בכל פעם שערן עושה קניות בסופר, הוא מסתכל בסלי הקניות של האנשים שסביבו ונותן לכל אילו שיש להם מעט מצרכים להיות לפניו
[*]יאיר מילא בפעם הראשונה בחייו טופס של 'מפעל הפיס' והוא זכה ב 2000 ,₪ והחליט לתת מתוך הסכום 1000 ₪ לאגודת " עזר מציון"
[*]ביום שלישי הייתה פעולה בסניף בסגנון ערב עיתונים, בסוף הפעולה הקומונרית קראה למדריך, כל החניכים ניצלו את ההזדמנות וברחו, ורק גילה נשארה לנקות את החדר מהעיתונים.
[*]לכיתה הגיעה עולה חדשה שכמעט ואינה יודעת עברית, המורה בקשה מתנדבת שתשב לידה ותעזור לה להתאקלם בכתה. דפנה שתמיד חלמה לשבת ליד דליה חברתה הטובה וסוף- סוף השנה הן יושבות ביחד, מחליטה בכל זאת לעבור ליד העולה החדשה.
[*]לנורית יש מבחן במתמטיקה. היא הספיקה לסיים את החומר לפני הזמן בשביל לצאת עם משפחתה למסעדה. נטע ביקשה מנורית עזרה במתמטיקה לקראת המבחן הקרב ונורית החליטה לוותר על הבילוי המשפחתי ועזרה לחברתה נטע.
[*]גל קיבל מהוריו דמי חנוכה שחיכה להם כל כך הרבה זמן בשביל לקנות אקס בוקס חדש. בדרך אל החנות ראה גל דוכן של עמותת ״זכרון מנחם״ והחליט לתרום את דמי החנוכה לעמותה שעוזרת לחולי סרטן ולשמח ילד אחר.[/list]
[u]סיכום-[/u] הסיפורים שהצגתן היום הם על קצה המזלג מהסיפורים הרבים שיש על הרב ועל הנתינה האינסופית שלו. גם כשהפך לרב גדול ומנהיג אמיתי, לא הפסיק להעניק יחס אישי לכל המבקש להסתכל לכולם בגובה העיניים, לייעץ לכל אדם ולשמוע את הבעיות של כולם בסבלנות עצומה. ישנן אלפי משפחות שהרב המשיך ללוות אותן במשך שנים, אף פעם לא שכח אף אחד ובאמת הקדיש את חייו למען עם ישראל עד רגעיו האחרונים.
[u]קטע-[/u]  כוכבי הים
[b][i]איש אחד יצא לרוץ לאורך הים. בעודו רץ, הבחין בנער צעיר הולך לו לאיטו לאורך החוף, מתכופף מדי פעם, מתרומם ומשליך משהו אל המים. כשהתקרב אל הנער, ראה שהוא מרים כוכבי ים וזורק אותם בעדינות אל תוך המים. "נער צעיר מה אתה עושה?" שאל בתמיהה. "אני מציל כוכבי ים", ענה הנער, "אם יישארו פה על החוף הם יתייבשו וימותו". האיש קימט את מצחו ואמר לנער: "ילד הסתכל סביבך, יש פה אלפי כוכבי ים זרוקים על החוף. אתה לא באמת חושב שתוכל להציל את כולם, נכון?" הנער חייך וענה לו "ברור שלא. לרוב הכוכבים כאן לא אוכל לעזור אבל הכוכבים הבודדים שאותם כן החזרתי למים, עבורם חוללתי שינוי אמיתי. להם נתתי הזדמנות לחיים חדשים". הנער סיים את דבריו, ופנה לדרכו לאורך החוף, כשמידי פעם התכופף להרים כוכב ים נוסף. האיש המשיך בריצתו, ומדי פעם נראה מתכופף, מרים כוכב ים ומשליך אותו אל המים.[/i][/b]
כמו בקטע, הסיטואציות שהיו במשחק עם ציר המספרים, כולם מדברים על מסירות, על לתת מעצמך למען האחר, לוותר על לקבל על מנת לתת. הסיטואציות היו מקרים יחסית קיצוניים אבל זה יכול להתבטא ביומיום שלנו במקרים הכי קטנים כביכול, עזרה למישהו אחד במעשה הכי קטן יכולה להיות המון עבורו ולשנות חיים שלמים, כולנו צריכות ללמוד מהמסירות של הרב, להאמין שמעשה קטן יכול להיות עולם ומלואו ולשאוף תמיד לנתינה לזולת ועזרה לאחר. שנזכה! שבת שלום  
נספח 3- סיפורים
[list=1]
[*]עשרות אנשים חזרו בתשובה בבית הרב דרוקמן, אחת מהנשים סיפרה שהם כל הזמן הסתובבו בבית הרב, “היינו אורחים רצויים בכל שעה, בכל מצב, בכל לבוש. היה פעם מקרה שהלכתי להתייעץ עם הרב בלילה, השעה הייתה מאוחרת, וכבר לא היו אוטובוסים, אז פינו לי מיטה לישון בביתו של הרב. הכנסת האורחים הזו נעשתה באופן טבעי כביכול, רק לאחר שנים התברר לי כי זו הייתה המיטה של הרב והוא ישן באותו זמן במיטה מתקפלת בחדר העבודה.
[*]הייתי עושה סיבוב סביב הישוב לקראת סוף המשמרת ב3 בלילה, מגיע לביתו של הרב דרוקמן ומביט מהחלון והוא יושב ולומד בדביקות כאילו אמצע היום. כמה שעות אחר כך כשאני גורר את עצמי לתפילה זכיתי לראות אותו הולך בנמרצות לתפילה כולו מלא אנרגיות לעבודת ה’. בתפילה הרב היה מתפלל ולא עסוק בשום דבר אחר- פשוט דבק בתפילה.
[*]כשהרב היה חבר כנסת, קבענו איתו פגישה של עשרים דקות ואיחרנו אליה בעשרים דקות. היינו חבורה של צעירים נלהבים אבל איך נאמר, לא הכי מחוברים למציאות. התרגשנו מאוד מההזמנה להגיע ללשכתו של הרב במשכן הכנסת, אבל התעכבנו בדרך ועד שעברנו את הבידוק הביטחוני, הזמן שנקצב לפגישה כבר הסתיים. עמדנו מולו והרגשנו מבוכה גדולה. חששנו גם שהרב יקפיד עלינו על שבזבזנו את זמנו היקר והוא המתין לנו לשווא. אבל לא. הביקורת שנתן לנו היתה הכי עדינה ומתוקה שקיבלתי מעולם. הוא הביט בנו כמו סבא על נכדיו ובקולו הצרוד אמר לנו כך בחיוך: “תראו, אתם עוד צעירים. אבל בואו תשמעו עצה מאדם עם זקן לבן. לפעם אחרת, כדאי לכם לקחת בחשבון שכשמגיעים למקום עלולים להיות קצת עיכובים בדרך. בוודאי כשמדובר בכניסה אל מקום מכובד כמו כנסת ישראל שיש בדיקה ביטחונית, ולאחריה עוד צריך למצוא את המקום המדויק. כדי שלא תפסידו, להבא כדאי להתארגן יותר זמן מראש וכך תספיקו את מה שאתם צריכים”. למרות שהזמן הרשמי של הפגישה הסתיים עוד לפני שהתחיל, הרב דרוקמן שינה את הלו”ז שלו והקדיש לנו בכל זאת כמה דקות לפגישה.
[*]היינו זוג צעיר עם תינוק, ורצינו להתייעץ עם הרב על דילמה אישית כלשהי. התקשרנו אחר צהריים אחד למספר הישיר של הרב דרוקמן ולא היה מענה. אחרי שעה קלה צלצול חזרה: “שלום, מדבר חיים דרוקמן, איך אפשר לעזור?” סיפרנו על קצה המזלג. “תבואו באחת וחצי”. מחר בצהריים באחת וחצי? סבבה. “לא לא לא, הלילה, אחת וחצי”. אמצע הלילה, ארזנו את אריאל הקטן בסלקל, והדרמנו לביתו של הרב. והוא עייף אבל קשוב, חושב אתנו, מנסה לעזור, מבטיח לעדכן, בירך את אריאל. היו לפנינו, היו אחרינו. הוא התקשר אישית לעדכן בהמשך, מיותר לציין שלא הכרנו אישית לפני כן מעולם. היינו זוג אנונימי רגיל מן השורה. הרב לא הפסיק לארח בספריית ביתו הצנועה, אנשים קטנים וגדולים בכל שעות היממה בענווה ובמסירות אין קץ.[/list]