שלב א – משחק :
[b]קוף באמצע[/b]: עומדים במעגל, חניך אחד עומד במרכז המעגל ושאר החניכים משחקים "מסירות". החניך שעומד באמצע מנסה לתפוס את
הכדור, כאשר הוא תופס- החניך האחרון שזרק מחליף אותו במרכז המעגל.
 
שלב ב – דיון :
איך זה להיות אחד נגד כולם ?
למה צריך להיות מאוחדים ?
האם עמ"י מאוחד ?
איך זה משפיע עלינו אם אנחנו מאוחדים ?
 
שלב ג – סיפור :
האיש הזה הוא אחי
האיש ההוא- שאני שונא
העומד בהפגנות עם שלט "מוות לערבים",
הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב –
המגיש מימיה לשבוי, מפני שגם הוא בן אדם.

והאיש ההוא – שאני שונא
שצובע את שמו על פסל בוינה,
הוא בעתם אותו האיש – שאני אוהב,
שמלווה לי 50$ באתונה,רק בגלל שגם אני ישראלי.

והאיש ההוא שאני שונא
שבשם ערכים דתיים שאפילו הוא לא מבין,
תובע זכות היסטורית על הפרט והחידקל,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב
שעומד לידי ביום הכיפורים
ומראה לי בסבלנות אין קץ את הקטעים הנכונים.

והאיש ההוא שאני שונא
שחושב ששלום עשיו הם בוגדים והמערך הוא מניאק,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב ,
שנותן לי את הסיגריה האחרונה שלו, בעמדת השמירה
בתוך הקור של לילה לבנוני נוסף.

והאיש ההוא שאני שונא
שדוחף אותי בתור לאוטובוס וזיעתו נדבקת אלי,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב
שמבזבז יום שלם בשביל להחזיר הביתה את הילד של השכנים שאיבד את דרכו.

והאיש ההוא שאני שונא
שנכנסת למסעדה החביבה עלי והורס לי את הערב בקולניות המעצבנת שלו,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב
שעבד כל ביום במפעל יצוא והתרגל לצעוק כדי שרעש המכונה לו יפריע לו.

והאיש ההוא שאני שונא
שקורא לי אחי למרות שהוא לא,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב שאם ארצה או לא
הוא אחי.

כי זה מה שיש
ואתה חלק ממשהו
ומעבר לכל ההבדלים והצעקות והעניינים
המשהו הזה לא נורא כל כך
ואם תרצה או לא המשהו הזה הוא גם
אתה.