שלב א – משחק :
אומרים לחניכים שיש להם 2 דקות למצוא חפץ , כל חפץ ,חשוב להיות יצירתיים .
אח"כ עושים משחק , כל אחד צריך למצוא משו אחר שאפשר לעשות עם החפץ ( לדוג' :
מקל יכול פתאום להיות סוס ) , כל פעם מי שלא מוצא שימוש לחפץ שלו נפסל .

שלב ב – מציגים סיפור :
היה היה לפני הרבה שנים ילד ששמו דני , לדני היום יש בר מצווה , הוא למד מלא לקריאה בתורה וסוף סוף הגיע הזמן , והוא ממש מתרגש
אבל בסוף ב"ה מצליח לקרוא בתורה בלי פאשלות והוא שמח , הבר מצווה מתקדם וסוף סוף מגיע מוצ"ש וביחד איתו זמן פתיחת המתנות ( כי אסור לקרוע עטיפות בשבת ) הוא פותח את המתנות וממש מתלהב ואז הוא רואה משו שהוא לא יודע מה זה , הוא קורא את הכרטיס : " לדני מזל טוב , בשבילך קניתי את ההמצאה הכי חדשה בשוק , אמרו לי קוראים לזה כיסא , אני סומך עלייך שתמצא את השימוש שלזה ! באהבה ממשפחת כהן "
הוא מסתכל על החפץ המוזר הזה ולא יודע מה לעשות , הוא משאיר אותו על הרצפה ומתקדם בחייו , יום למחרת אמא של דני כיבסה את הבגדים ונגמר לה המקום לתלות אותם , אז היא רואה את הרגלים של הכיסא ותולה עליהם , דני רואה ואומר אולי זה היעוד של הכיסא, כמה ימים לאחר מכן , באה רוח חזקה והפילה את הכיסא הצידה , דני שהזמין חברים התיישב אתם על הריצפה כדי לשחק ג'אנגל ספיד ואחרי משחק מרובה לאחד מהחברים כאב הגב והוא נשען על הכיסא דני רואה ואומר ואו אולי זה היעוד של היכסא , יום אחרי זה אח של דני , משה , החליט שהוא רוצה לשחק כדורגל ולא היה לו עם מי .. הוא ראה את הכיסא שוכב על הרצפה והחליט שזה יהיה שער מושלם , הוא העמיד את הכיסא והתחיל לשחק כדורגל שהכיסא משמש בתור שער , אחרי שעה שהוא משחק הוא מתעייף ופתאום מתיישב על הכיסא ונבהל שזה משמש כלכך טוב לישיבה ! כשדני מגיע הביתה הוא רואה את אח שלו יושב על הכיסא ומבין שזה היעוד של הכיסא .

סיכום –
כל אחד טוב בכמה דברים אבל לכולנו יש משו שאנחנו הכי טובים בו שזה היעוד שלנו והמטרה שלנו ומה שהופך אותנו לאנחנו , גם אנחנו יכולים להיות כמה
אנשים אבל חשוב לזכור תמיד להיות עצמך שאתה הכי טוב בזה

צ'ופר -
היה היתה ביצה שלא רצתה להיות ביצה, מפני שלא ידעה: לא לעמוד, לא לקפוץ ולא ללכת וכל הזמן רק מתגלגלת ומתהפכת.
פגשה הביצה כדור [b]פינג - פונג[/b]. "אנחנו כל כך דומים" אמרה לו,"שנינו עגולים ולבנים, בוא נתגלגל יחד!", אבל הכדור היה ריקן וגאוותן "אני קופץ, אני רץ ואת רק מתגלגלת!" אמר וקפץ מעל לביצה הנבהלת.
פגשה הביצה [b]בלון[/b], "אנחנו כל כך דומים" אמרה לו, "שנינו עיגולים בוא נתגלגל יחד!" אבל הבלון היה מנופח ורודף רוח ובכלל לא רצה לענות. הוא נמשך לו למעלה ופרח לו משם והלאה.
נתגלגלה הביצה לבדה וחשבה לה: "מה אפשר לעשות? מה עוד אפשר לנסות? איזה צורה מוזרה יש לי, ממש צרה צרורה! האם בכל העולם לא אמצא לי חבר?"
פתאום היה לה רעיון נפלא: היא תתחפש למשהו אחר!
התחפשה ל[b]פרח אדום[/b]: צבעה את פניה בצבע אדום, הדביקה סביבה עלים כחולים וזהו!  "איזה פרח משונה" אמרה ילדה, "הוא חלק  ובכלל אין לו ריח,הוא בכלל לא פורח!" "הוא סתם ביצה" אמר לה ילד אחר ושניהם הסתלקו בריצה.
עכשיו התחפשה הביצה ל[b]פטרייה[/b],  אומנם שמנמונת, אבל נחמדה מאוד. עמדה לה בצד, קצת נפחדת. הפטריות הביטו בה בתימהון: "הפטרייה החדשה יש לה קליפה קשה ורגל עבה מתנדנדת!". וכך הבינה הביצה שלביצה קשה לחיות, אם היא רוצה להיות לא היא, אלא אחת הפטריות.
בכל זאת ניסתה מחדש: התחפשה והנה היא [b]כד[/b]! התקשטה בפסים, הדביקה לעצמה צוואר ושתי ידיות וזהו, אבל חתול שעבר שם שאל: "מה זה, האם אתה  כד? אין לך פתח ובכלל אי אפשר לשמור בך חלב", מה אפשר לעשות?
התחפשה הביצה ל[b]ליצן[/b], חבשה מצנפת עם גדיל וציירה על עצמה (לפי הסדר) גבות,עיניים, אף וצחוק "אינך מצחיקה" אמרו לה "מכירים אותך מרחוק". ניסתה הביצה תחפושות אחרות. התחפשה ל[b]סל[/b], ל[b]שעון [/b]ול[b]תפוח[/b] ואפילו לסתם [b]מעגל מצוייר בגיר על הלוח[/b]. אבל שום דבר לא הועיל. בכל פעם הכירו אותה מיד, "את סתם ביצה מחופשת" אמרו לה.
גם [b]התרנגולת[/b] הכירה אותה "איפה היית ביצתי שלי? כבר מזמן רציתי לשבת עליך, לדגור כמובן"
"אמא, איננו רוצה" אמרה הביצה, "תני לי להתגלגל בעולם".
"אולי בפעם אחרת" אמרה הדוגרת, "ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולם". וכבר דגרה עליה.
פתאום הייתה הביצה בחום בחושך והייתה מוכרחה להמתין אבל למי?
יום אחד היתה לה הרגשה מוזרה… משהו נע בה, וזז בה, וזע בה…
"אמא", ולא שקטה ולא השלימה, "אני כבר לא אני", צייצה,
"אני כבר לא אני! אני כבר לא ביצה! משהו מנסה בי לבקוע, לפתוח, לפרוח!"
"כמובן", אמרה אמא, "כמובן, סוף סוף אתה [b]אפרוח[/b]!".