[b][u]פעולה בנושא כבוד האדם ובייחוד כבוד למורים[/u][/b]

[u]משחקים[/u]:
[list]
[*]לספור עד 10 ואסור ששניים יאמרו ביחד מספר. (המסר - אם לא תכבד ותקשיב לאנשים שסביבך - תפסיד...)[/list]
[list]
[*]פינוקיו (המסר - לא לדרוך אחד על השני)[/list]
 
[list]
[*]משחק סיטואציות, החניכים מתקדמים או הולכים אחורה לפי איך שהם היו מתנהגים באותה סיטואציה, הסיטואציות: [/list]
[list=1]
[*]אשה זקנה התעצבנה עליי באוטובוס-[/list]
  אם אני מתעצבנת עליה בחזרה- אחורה
  אם אני יושבת בשקט ומקבלת את מה שהיא אומרת- קדימה
        2. לחברה טובה יש יומולדת אבל אמא שלי לא מרשה לי ללכת-
אם אני צועקת על אמא שלי- אחורה
אם אני מקשיבה לה ומנסה לשכנע אותה בכבוד שתיתן לי ללכת- קדימה
       3. הבוס שלי משלם לי מאוחר ממה שהבטיח לי כשהגעתי לעבוד אצלו-
אם אני מחליטה לצעוק עליו ולקלל אותו- אחורה
אם אני מחליטה לדבר איתו בשיחה שקולה- קדימה
       4. מורה שלי החליטה לעשות היום בוחן פתע- 
אם אני כותבת בבוחן למורה שאני שונאת אותה- אחורה
אם אני מנסה לדבר עם המורה ולהסביר לה שאני לא לגמרי מוכנה לבוחן ושאולי תוכל לתת לי עוד זמן ללמוד- קדימה

[u]קטע להקראה[/u]:
במשנה מסכת אבות כתוב:
"…הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס…"

[u]לשאול את החניכים:[/u]
-מה רבי אליעזר מייעץ ולמה הוא מתכוון?
-יש לכם דוגמה למקרה שבו הרגשתם ששמרו על הכבוד שלכם? 
-האם לדעתכם "חברך" מתכוון רק לחבר אישי בלבד? אם לא, לפי פתגם זה, את מי לדעתכם יש לכבד?
-איך דבריו של רבי אליעזר "ואל תהי (=תהיה) נוח (מהיר) לכעוס" קשור לכבוד האדם?

מראים לחניכים את הנתון הבא על אלימות כלפי מורים:
"458 פניות על אלימות כלפי עובדי ההוראה התקבלו בהסתדרות המורים בשנת הלימודים תשפ"ג"
למה אתם חושבים שיש כל כך הרבה מקרי אלימות כלפי מורים?

מקריאים לחניכים קטע קריאה נוסף שכתב יורם טהרלב ז"ל:
"המורה" – 
אם אתה מרגיש כי אינך עובד רק לפרנסתך אלא גם נושא שליחות
ובתוך חברה המעריכה את הכמות אתה עדיין לוחם על האיכות
אם אתה מאמין שאתה מעצב את הישראלי של הדור הבא
ונכון להשקיע בכך את כל מאודך ואת כל כישוריך
אם אתה יושב ובודק בחינות בערבים על חשבון השעות של ילדיך
אם כמה פעמים ביום אתה נזרק מקוטב ההתלהבות לקוטב הייאוש
אם נתקפת לא פעם ולא פעמיים בהלם התלוש
אם עברת על גבך את מהפך האקדמיזציה
את מחלות הילדות של האינטגרציה
את המשכורות של האינפלציה
ואחרי כל השינויים והמהפכים גילית
שהיום אתה בהחלט שייך לאליטה
יחידה אמיצה ונחשונית
השומרת על הגבול שבין השכלה תיכונית להשכלה ים תיכונית
אם אתה מקדיש ביודעין את חייך לבני נוער בגיל הכי פרובלמאטי
ומנסה להלך על הגבול הדק שבין כבוד המורה לבין החופש הדמוקרטי
אם אתה אוהב את תלמידיך, למרות שלפעמים עולים ביניכם הטונים,
אם יש לך היכולת לראותם כמו שהם, מעבר להשפעת ההורמונים,
אם אתה בעת ובעונה אחת מחנך, פסיכולוג, כומר וידוי וארטיסט
כותל דמעות, איש סוד, שופט, יועצת וסטנדאפיסט,
אם ידעת לזהות את הרגעים בהם הכל עובד הפוך על הפוך
רגעים בהם החיוך הוא החינוך
אם עמדת אובד עצות מול שיטפון האינפורמציה המשתנה מדי רגע
אם תלמידיך מתייחסים אליך כמו אל מאגר מידע של פחות מחצי מגה,
אם איבדת תלמיד במלחמות ישראל ודמותו אינה משה מנגד עיניך
אם אינך חושש, כשצריך, לעמוד בעיניים דומעות מול תלמידיך,
אם פתאום פנה אליך מישהו ברחוב ואמר "זה המורה שלי", בפשטות,
ולרגע הרגשת שמבטו שווה יותר משלושה גמולי השתלמות,
אם אתה מרגיש שאתה מלמד ומחנך, אך מעל הכל מדריך והורה
כי אז ידידי, ראוי אתה להיקרא
המורה.

[u]שאלה לדיון:[/u]
איך יורם טהרלב מציג את המורים? יש משהו שאתם מסכימים איתו או פחות מסכימים איתו מהקטע שקראנו? 

[u]מסר[/u]:
לא משנה מי עומד מולך ועד כמה אתה אוהב או לא אוהב אותו, בן כמה הוא ,מאיפה הוא בא ומי החברים שלו - חייבים לתת כבוד לאותו האדם!  כמו שלכם, החניכים, לא נעים כשלא מקשיבים ומתייחסים לדברים שלכם, ככה גם לאחרים. תנו כבוד לאחרים, ובתמורה קבלו את הכבוד שמגיע לכם, ומגיע לכם!
בקטע של יורם טהרלב אנחנו רואים שלמורים שלנו באמת אכפת ממנו, כאילו אנחנו הילדים שלהם.  הם משקיעים בנו ומוכנים לעשות המון בשבילנו. גם אם לפעמים יש לנו וויכוחים איתם, בין אם הם עקרוניים או נטו שהמורים עיצבנו אותנו, אנחנו חייבים לכבד אותם. בסופו של דבר למורים שלנו גם יש רגשות, הם אנושיים וכמו שלמדנו מהמשנה- "יהיה כבוד חברך 
חביב עליך כשלך", אנחנו צריכים לכבד את המורים כמו שאנחנו רוצים שיכבדו אותנו.
שנזכה באמת להצליח לכבד כל אדם שאנו פוגשים.