פותחים בסיפור-

מעשה בתלמיד חכם שהגיע לארגנטינה לאסוף כסף למטרה מסוימת. בשבת בבוקר עלה על הבימה, ודרש דרשה בדברי אלוקים חיים. ציבור המאזינים נהנה מאד. בסעודה שלישית שוב דרש, והחליט שכעת כבר הוכשרה הקרקע לעריכת המגבית שלשמה הגיע. הוא החל לעסוק בנושא חשיבות התמיכה בלומדי התורה, אלא שלפתע ראה שחל שינוי בפניהם של שומעי השיעור. אותם אנשים שהיו רתוקים למוצא פיו, החלו להזעיף פנים, ולשלוח לעברו מבטי בוז נסתרים. פנה אליהם ושאל בתמיהה, "מה ארע כעת, מדוע השתנו פניכם"?קם הגבאי ושאל: "האם הרב עובד גם כסופר סת"ם"? הרב המופתע השיב: "כן". ופני כולם חוורו.הרב ביקש לשמוע במה העניין, והגבאי אמר: "אם כבוד הרב מבקש, אספר לו. זה עתה נודע לנו, כי כבודו לוקח בעירו את ספרי התורה, כביכול להגהה, מוכר אותם, ולוקח את תמורתם לעצמו ומעמיד פני חסיד וצדיק".הרב לא איבד את עשתונותיו, ושאל את הגבאי: "ומהיכן אתה יודע זאת"?השיב הגבאי: "שמעתי זאת מאחד המתפללים".נגשו אל מפיץ השמועה ושאלוהו, אך הוא הכחיש והשיב: "לא אמרתי שהרב גונב תמיד ספרי תורה, אלא שהרב גנב פעם אחת ספר תורה"."האם ראית אותי גונב ספר תורה" ? שאל הרב."לא", השפיל האיש את עיניו, "אבל פלוני אמר שהוא ראה".ניגשו לאותו פלוני ושאלוהו: "אתה ראית את הרב בגניבת ספר תורה"?"לא", השיב האיש, "אמרתי שהרב גנב ספר, לא אמרתי ספר תורה"."ומניין אתה יודע שגנבתי ספר"? שאל הרב.האיש הצביע על איש תלמיד חכם ויודע ספר שהיה בקהל ואמר "הוא אמר כך בפירוש".שאל הרב אף אותו: "מניין לך ידיעה זו"?ענה לו: "איני יודע כיצד התגלגלו הדברים, שמעתי את דרשתך, והדברים היו כל כך מתוקים, אמרתי לאיש שיושב לצידי, שוודאי הרב גנב את הדרשה מספר מסוים". מכאן ואילך התגלגלו הדברים ואיבדו שליטה. והוא שנאמר (משלי יח, כא): "מוות וחיים ביד הלשון".(מתוך הספר 'להתענג בתענוגים')

-סבב, כל חניך אומר משהו רע שקרה לו השבוע
אחכ לנסות להפוך את מה שכמה מהחניכים אמרו למשהו טוב, למצוא את חצי הכוס המלאה...

-שאלות הזדהות (מעמידים את החניכין בקו וכולם עוצמים עיניים,בסוף כולם פותחים וכל אחד רואה איפה הוא עומד)

האם עמדתי פעם מהצד בסיטואציה של בריונות?
האם נתתי יד לאלימות מילולית?
האם אני חושב שלמילים שלי יש כוח?
האם אני משתדל בהילכות לשון הרע?
האם אני מרכל כל היום ולא אכפת לי מההשלכות?
האם הייתי רוצה שידבו עליי מאחורי הגב?
האם אני מקלל הרבה?
האם קשה לי לשמור על הלשון?

-משחק עם כדור צמר:
יושבים במעגל וכל חניך אומר מילה טובה לחניך אחר וזורק לו את הכדור צמר- בסוף נוצר קשר מכל המילים
מסר: לכל המילים שלנו יש קשר.

סיכום:
סבב מה כל אחד לקח מהפעולה? / איך כל אחד ישתפר בשמירת הלשון?


לעילוי נשמת אביה גנוט