פעולה על שיפור תמידי בחיים- לזכרו ולשמחת השבתו ב"ה לקבר ישראל: הדר גולדין הי"ד
מטרות:שהחניכיםמיתחילו יותר לנצל את החיים שלהם
[b]חלק ראשון- משחק[/b]
[b]מ[/b]קריאים סיטואציות שמכינים מראש לדוג':
קיבלתי ציון נמוך במבחן וכו'
מה אני עושה עם זה?
עכשיו המטרה לראות איך החניכים יגיבו, האם הם יתנו תשובה שטחית (מה אני יעשה עם זה?) או תשובה עמוקה יותר שנותנתים בה מקום לשיפור.
שואלים את החניכים שאלה: "שמענו כאן הרבה תשובות של מה יוצא לי מזה?/למה בכלל?? האם זאת גישה לחיים טובים יותר?"
עכשיו הרעיון מתחלק לשתיים:כי מצד אחד לא לעשות חלק מהדברים זה בעצם לא לבזבז זמן במקום שבזמן הזה אני יכול/ה להשתפר, אבל מצד שאני זה דאגה לאחר ואולי דווקא מההתעסקות הזאת יווצרו דברים גדולים וניצול חיים?
אם לא יווצר דיון אנחנוו צריכים לדרבן אותם בכך שנטיל ספק על התשובות שלהם.
[b]חלק שני- קטע על ניצול החיים[/b]
יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית ספר למנהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות היוקרתיים ביותר באירופה כולה) לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי להעביר את החומר.בעמדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו, שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם, העביר המרצה הזקן את מבטו ביניהם, אחד אחד, באיטיות, ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם מלא המיכל?". כולם השיבו "אכן".המרצה המתין מספר שניות והוסיף: "האמנם?".ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: "האם המיכל מלא?". עתה החלו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתו. אחד מהם השיב: "כנראה שלא". "נכון", ענה המרצה הזקן.חזר והתכופף והפעם הוציא מחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם מלא המיכל?". הפעם, ללא היסוס ובמקהלה, השיבו התלמידים המחוננים: "לא". "נכון", השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי היוקרה והעוצמה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הזקן הרים את מבטו לקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?"בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אני למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות".
שואלים את החניכים:[b]האם לדעתכם זה המסר של המרצה הזקן?[/b]
אחרי תשובותם עונים: "לא", השיב המרצה הזקן. "האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולם אחר כך". דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר?
מה שחייבים לזכור הוא שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אני עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים בחיים. משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, תכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם".
וואו איזה סיפור חבר'ה, באמת מסר עמוק!!!!! אבל גם קצת מבלבל לא? כאילו, מה זה האבנים הגדולות בחיינו??
[b]חלק שלישי- קטע לזכרו של הדר גולדין הי"ד[/b]
שואלים אם מישהו שמע על הדר גולדין, הם עונים ואנחנו מסבירים.במבצע צוק איתן, נהרג הדר גולדין כשהיה בן 23. הדר היה מאורס והתכוון להתחתן. הדר היה אדם מיוחד! אדם שהצטיין תמיד. כשהיה קצין בצבא, תמיד דאג שהחיילים שלו יהיו הכי שמחים, הכי עוזר לזולת, הכי התנדב."בחיים יש לך שתי אפשרויות" אמר הדר, "להתעסק בעצמך או לבחור לעשות דברים גדולים".הדר ממש חי את זה, לחיות זה לא לשרוד, זה להשפיע, זה לחזק, זה להשתפר, תמיד!!!
[b]ב"ה לאחר 4118 ימים בשבי החמאס, הדר חזר הביתה והושב לקבורה.החטוף שהיה מוחזק הכי הרבה זמן בשבי, האח של כולנו, חזר הביתה!!!![/b]


הדר חזר, אבל הצוואה שלו נשארה בנו, אנחנו חייבים להתקדם.
בסיפור של הזקן הגענו למסקנה  לתת את רוב כוחנו לדברים החשובים לנו בחיינו, אבל החדים ישימו לב לעוד משהו, ומהו?
אחרי כמה תשובות ממשיכים:
אומנם נתנו חשיבות קודם לדברים הגדולים, אבל אחרי זה הזקן הכניס את החצץ, את החול ואת המים.כי אומנם צריך לתת חשיבות לאבנים הגדולות, אבל יש עוד אבן גדולה, שהיא מפורקת להמון גורמים, והיא העזרה לזולת, הערבות ההדדית, וקירוב הבריות. אלא לא פחות חשובות משאר האבנים, מכיוון שהם יוצרות השפעה עצומה על הסביבה, על העם, ועל עצמנו.

נאמר בפרשת תולדות: "הקל קול יעקב והידים ידי עשו" ויש כאן כלל חשוב, ומה הוא? שאנחנו תמיד צריכים לפעול, כמו עשו, שהיה איש מלחמה ואיש עשיה אדיר, אבל לא היתה לו הכוונה, שהיא קול יעקב, לא היה לו את המשמעות, שהיא קול יעקב, לא היה לו את המטרה האלוקית, שהיא, קול יעקב.

שנזכה בעז"ה להתברך בברכה האדירה הזאת של ההקל קול יעקב והידים ידי עשו!!!
שנזכה למלאות את חיינו בערכים ובשיפור תמידי, וכמובן שנזכה לחיות תורת חיים!!!
[b]חלק רביעי- לקיחה לעצמי[/b]
השאלה עכשיו זה איך אני משפר את החיים שלי ומנצל אותם כמה שיותר, והאם אני בכלל רוצה את זה????
אחרי כמה תשובות ממשיכים: מכיוון שהפעולה מוקדשת לזכרו של הדר, נגיד מזמור לתודה!!!! המשך לסד"ש, ערבית והבדלה.שבת שלום!!!