הדברים שתצטרכו:1. קופסאת נעליים ובתוכה מראה קטנה
2. דפים ועטים
מהלך הפעולה:
חלק א':החלק הזה בעצם מסתמך על העובדה שהרבה מאיתנו לא יודעים להגיד ישר מה אנחנו רואים בעצמנו כשאנחנו מסתכלים במראה.
כשאני מסתכלת על עצמי במראה,אנחנו לא יודעים להגיד ישר שאנחנו חכמים/ישרים/אמיתיים כמו שאנחנו יודעים לזהות צבעים באופן מיידי.
לכן,נעביר בין החניכות קופסא ובתוכה מראה קטנה. השאלה המנחה שלנו היא "מה את רואה?"
הרבה מן הבנות יגידו "את עצמי" או "ילדה".
עכשיו,נלך דווקא לבנות שענו תשובות כאלו ונשאל אותם-"למה לא אמרת תכונה שאת רואה בעצמך,או תכונה שיש בך?"
חלק ב':נבקש מכל החניכות לעצום את העיניים. אנחנו הולכים לשאול שאלות ואם מישי מגישה שהתשובה לגביה היא "כן"-שתרים את היד.
בקשו מהחניכות להיות 100% כנות עם עצמם ולענות בצורה כנה ביותר.
רעיונות להיגדים:
1. האם יצא לך פעם לא ללבוש בגד מסויים כי חברה שלך אמרה לך שהוא מכוער למרות שאת אוהבת אותו נורא?
2. האם יצא לך פעם לחשוב ששיר מסויים ממש יפה (למרות שלדעתך הוא לא) בגלל שהוא השיר ש"אין" עכשיו?
3. האם יצא לך פעם לחשוב שאת ילדה כזאת או אחרת בגלל שהסביבה אמרה לך שאת כזאת?
חלק ג':כל בת מקבלת דף והיא צריכה לרשום מה היא חושבה שאחרות חושבות עליה.
לדוגמא: שירה חושבת שאני מטומטמת,רבקה חושבת שאני סנובית וכו'...
עכשיו,תגידו לבנות לקרוע את הדפים האלה.
סיכום:למה אנחנו נותנים לסביבה להשפיע על הדעה שלנו לגבי עצמנו? הרי אף-אחד לא יודע יותר טוב מאיתנו מי אנחנו!
אם אנחנו נותנים לסביבה להשפיע עלינו,אז אנחנו אף-פעם לא נדע מי אנחנו באמת,ומה אנחנו שוות באמת...
חלק ד' (רשות):תגידו לחניכות שלכם לכתוב על עצמם לפחות 2 דברים שמאפיינים אותה,שטובים בה
תרום
צור קשר
עם ישראל חי!
