סיפורי מתחיל לפני 30 שנה. 
יש לי אח תאום. גדלנו בבית די אמיד אך למרות המצב הכלכלי המשופר חיינו בצניעות. אבי הוא יליד ארה"ב. כחודשיים לפני הבר מצווה שלנו נסענו לטיול (שבועיים וחצי) בארה"ב. באחד הימים אבי תיכנן לפגוש חבר ילדות, איתו הוא למד בבחרותו בביה"ס, ואשר שימש אז כרב הקהילה. הגענו לבית הרב. לאכזבתנו הרב התנצל ואמר שעליו לעזוב כדי לטפל בדחיפות בנושא שהוא פיקוח נפש. "במה העיניין ?", שאלנו. הסביר שיש זוג עולים מברית המועצות שלא זכו בפרי בטן במשך 10 שנים, לבסוף נולד להם בן. לפני שבועיים התגלה גידול ממאיר בגופו. הרופאים לא נותנים לו סיכויים רבים להירפא. ההורים בייאושם פנו לייעוץ פרטי ושם נאמר להם כי ניתן להציל את בנם ע"י טיפול חדשני ויקר שעלותו 20,000 דולר. ההורים "חלבו" כל דולר שיכלו והגיעו רק ל- 10,000 דולר. הרב הסביר שהוא חייב לצאת כעת כדי לגייס את ה- 10,000 דולרים החסרים והוא חייב לעשות זאת תוך יום יומיים כי חייבים להתחיל בטיפול מיידית. הרב התנצל ויצא. יצאנו איתו. במעלית שאלתי את אבי: "אולי אנחנו נתרום את הכסף לניתוח ונציל את התינוק ?". "הוצאנו על הטיול הזה הרבה כסף ובעוד כחודשיים נחגוג את הבר מצווה שלכם ואיני חושב שאוכל לשלם סכום כזה", השיב אבי. "ואם אוותר על חגיגת הבר מצווה שלי ואחגוג בבית ?", שאלתי. אבי הביט בי ואמר: "אתה מבין מה משמעות הדבר ?". השבתי לו: "כן, בהחלט, אני מוותר על החגיגה כדי להציל את התינוק הזה". "אתה צריך לשאול את אחיך, אינך יכול לוותר בשמו !" אמר אבי. ניגשתי לאחי, הסתודדתי איתו ותוך פחות מדקה קיבלתי את הסכמתו (ללא כל היסוס, הסיפור מאד נגע לליבו). ניגשנו שנינו לאבא והודענו לו שאנו מוותרים על חגיגת הבר מצווה שלנו ומבקשים שיתרום את הכסף להצלת הילד החולה. הרב כבר היה קרוב למונית. אבי קרא לו והודיע לו שהוא אינו צריך לנסוע לשום מקום היות והוא יתרום את הסכום החסר, 10,000 דולר (וסיפר לו אודות ההחלטה המשותפת של אחי ושלי). הרב התרגש מאד. חזרנו למשרד וישבנו שם שעה ארוכה. בסוף הפגישה אבי העביר המחאה לידי הרב. 

חזרנו הביתה, לא מתחרטים אפילו לרגע על ההחלטה. 

מועד בר המצווה הגיע. את האוכל בישלנו בבית, ערכנו שולחנות בחצר ביתנו. היתה זו סעודת בר מצווה שמחה מאד..... גם למדנו שבתקציב ממש פעוט ניתן לערוך שמחה מכובדת וכי אנשים מעריכים ואוהבים אוכל ביתי. באמצע בר המצווה הגיע בהפתעה הרב, חברו של אבא מניו-יורק. לאחר קבלת הפנים המרגשת הוא ניגש לשולחן הכבוד וביקש לדבר. הוא הציג את עצמו ולאחר מכן סיפר לנוכחים מדוע בר המצווה הזה מתנהל בבית ולא באולם כמקובל. הוא תיאר כיצד ראה אותנו מסתודדים ואיך ההחלטה האמיצה הגיעה מצידנו ללא לחץ מצד ההורים. הוא הוסיף שיש אירגון בארה"ב העוסק במעשים טובים ובכל שנה האירגון בוחר באירוע שהוא מבחינתו "המעשה הטוב של השנה". הרב קרע את המעטפה שבידו, הוציא מתוכה תעודה גדולה ממוסגרת עם כיתוב אנגלי המכריז על אחי ועלי כ"עושי המעשה הטוב של השנה". קיבלנו הרבה מתנות אך זו היתה המתנה היקרה מכולן. אך המתנה הגדולה ביותר היתה כשרב הכריז שהטיפול הצליח וכי הילד מבריא. דבריו גרמו להתרגשות גדולה בקהל. 

לפני 8 שנים ערכתי בר מצווה לבני הבכור. אבי שכבר היה די מבוגר ישב במזרח וכולנו העלינו זיכרונות מבר המצווה המיוחדת שנערכה לנו. לפתע נכנס לאולם רב מבוגר. מייד זיהינו אותו כידיד של אבא מניו-יורק. ליווה 
אותו איש צעיר שניראה כנכד שלו. הרב ניגש לשולחן הכבוד, חיבק את אבי ואח"כ אמר לי: "הבאתי לך מתנה גדולה יותר מכפי שהבאתי לך בבר מצווה שלך" לא הבנתי את כוונתו, הוא נטל את המיקרופון וביקש לספר לנוכחים סיפור: "לפני 30 שנה אתה ואחיך ויתרתם על מסיבת בר מצווה מפוארת לטובת ילד חולה. בבר מצווה הבאתי לכם כמתנה תעודה על המעשה הטוב שעשיתם, בבר מצווה של בנך החלטתי להביא את המעשה עצמו, הנה הוא" הרב הציג את האיש שעמד לצידו ואמר: "הנה התינוק שהצלתם ע"י אותו וויתור, כבר זמן רב שהוא מבקש להודות לכם על חלקכם בהצלתו, והחלטתי שבר המצווה של בנך יהיה הזמן הטוב ביותר לעשות זאת". איני יכול לתאר מה קרה שם, אחי ואני בכינו כמו ילדים קטנים. גם אבי המאופק, שמעולם לא ראיתיו בוכה, רעד מבכי ואיתנו רבים מהנוכחים. לא פשוט היה לראות את התינוק החולה שהיה רק בדמיון עומד מולנו כאיש צעיר ונשוי, אב ל- 2 ילדים. פתאום הבנו את משמעות המעשה להציל עולם ומלואו ובעצם הצלת איש אחד הביאה להצלת כל המשפחות שיקימו ילדיו וצאצאיו עד סוף כל הדורות.