“אני רוצה לשמוע את השקר הטוב ביותר!” הכריז המלך. וכך יצאה לדרך תחרות השקר הגדול. שליחים נאמנים רכובים על סוסים מהירים יצאו בפקודת המלך לערים ולעיירות, ומתוך הכתב הקריאו את דבר המלך: “מי שיוכל לומר למלך שקר מתוחכם, שאי אפשר יהיה להכחישו ועם זאת נדע ששקר דיבר, יזכה בשק מלא דינרי זהב!”
הגיעו המונים. שקרנים מפורסמים, רמאים עם תעודות, כולם עמדו בתור והתחרו ביניהם מי יצליח לספר את השקר הטוב ביותר.
“את זה כבר שמעתי!” אמר המלך לראשון. “גם זה סיפור מוכר!” פסל את השני. “תמציא כבר משהו מרענן, לשם שינוי!” כעס על השלישי.
“אפילו לשקר, אתם לא מצליחים!” התרעם המלך בסופו של יום ארוך, כאשר אף אחד מהסיפורים לא השביע את רצונו.
“נמאס לי לשמוע שטויות!” הכריז המלך, “שמישהו יבוא לכאן סוף סוף ויספר לי שקר רציני, משהו מחוכם, עסיסי, שאפשר ליהנות ממנו!”
ואז הגיע החכם העני מההר. הוא שמע את ההכרזה של המלך, התעטף בגלימה המחוררת שלו, ועשה את כל הדרך מההר אל עיר הבירה ברגל ובידיו רק שק של בד פשוט וגדול. “מה אתה עושה כאן?” התפלא המלך שהכיר את החכם משכבר הימים. “הגם אתה בשקרנים?! האם גם אתה חומד את שק הזהב?!”.
“דבר חשוב לי אליך אדוני המלך”, אמר החכם וקד קידה עמוקה אל מול הכס המלכותי. “לפני שלושים שנה, כשאביך היה בחיים, המלך בא אליי לבקש שאלווה לו כסף. הלוויתי לו שק מלא בדינרי זהב. ועכשיו, אני ממש זקוק לכסף ובאתי לתבוע את החוב!”.
“השתגעת?! נראה לך שאבא שלי היה בא לעני כמוך לבקש הלוואה?! אתה שקרן!”
הושיט החכם את שקו ופנה אל המלך: “בכל מקרה תצטרך למלא את השק הזה בדינרי זהב. שהרי אם דיברתי אמת, חובה עליך לפרוע את החוב. ואם שקר בפי הרי זכיתי בפרס הגדול שהבטחת."
חייך המלך חיוך רחב והבין שסוף סוף הגיע לכאן מישהו חכם שהצליח להערים עליו, והורה למשרתיו למלא את שקו של החכם בדינרי זהב.
“אולי תגיד לי מה אתה מתכונן לעשות בזהב?” התעניין המלך
“אשליך אותו אל הים!” אמר החכם.
-“השתגעת?! חשבתי שאתה איש חכם?!” צעק המלך.
 “לא השתגעתי, אבל כנראה שאני חי במדינה של משוגעים. אם תמורת השקר אפשר לקבל שק מלא דינרי זהב, ואילו את האמת אין מי שיעריך, אז כנראה שמשהו פה משובש. אשליך את הזהב אל הים, טוב לי להיות אביון אמיתי מאשר שקרן עשיר!”