מה המוסר השכל?

צייד אחד הצליח ללכוד ציפור גדולה ויפה ברשתו, הוא אחז אותה בידיו והתענג על צבעיה היפים, על מקורה הנהדר, ועל נוצותיה המבריקות. הוא כבר חשב על הכסף שיקבל תמורתה כשימכור אותה בשוק.
פתאום פתחה הציפור את מקורה ודיברה אליו כאחד האדם.
“אם תשחרר אותי”, אמרה הציפור, “אתן לך שלוש עצות חכמות ומועילות”.
אמר הצייד: “לא אשחרר. תפקידי לצוד ציפורים לא לשחרר אותם”.
“כדאי לך”, הפצירה בו הציפור, “שלוש עצות שכאלה לא תשמע מפי אף אחד אחר”.
הצייד היסס רגע ושאל: “אבל איך אדע אם להאמין לך, אולי תרמי אותי? תני לי סימן כלשהוא!”
- “וזה שאני מדברת איתך”, אמרה הציפור, “זה לא מספיק בשביל שתבין שיש פה משהו מיוחד?! מתי בפעם האחרונה דיברת עם מישהי שיש לה כנפיים?”
- “את צודקת”, הסכים הצייד, “זה באמת משהו מיוחד. ואני מסכים לשחרר אותך, אבל בתנאי אחד”.
- “ומהו?” שאלה הציפור.
- “אשחרר אותך רק אחרי שתיתני לי את שלוש העצות. לא אשחרר אותך לפני כן”.
הציפור הסכימה. לא היה לה מה להפסיד והיא התחילה:
“דבר ראשון, אם החלטת לעשות מעשה מסוים, אף פעם אל תתחרט. דבר שני, אם מישהו יספר לך דברים לא הגיוניים אל תתפתה להאמין. ודבר שלישי, אף פעם, אבל אף פעם אל תנסה להשיג משהו שהוא בלתי אפשרי."
הצייד היה מרוצה, הציפור עמדה בהסכם שלה, הוא פתח את ידיו ושחרר אותה לחופשי.
הציפור קפצה אל הענף שמעל ראשו של הצייד ואמרה:
“איזה מין צייד אתה?! פתי שכמותך! איך שחררת אותי בקלות שכזו?! אתה יודע שיש לי בבטן אוצר של ממש, חבילת יהלומים ואבנים יקרות שבלעתי שלשום. אתה ממש טיפש!”
“איזה אידיוט אני!” שאג הצייד ומיהר לקפוץ על העץ בניסיון לתפוס את הציפור, הענף שבו נתפש נשבר והוא צנח ארצה בכאב, ואילו הציפור התעופפה ועלתה אל ענף גבוה יותר.
“חסר שכל” לעגה לו הציפור, “אפילו דקה אחת לא הצלחת לשמור על אף אחת מהעצות הטובות שלי. רק שחררת אותי והספקת לשכוח את כל מה שלמדת. דבר ראשון אמרתי לך לא להתחרט על מעשה שהחלטת לעשות. והנה אתה כבר מתחרט וכועס על ששחררת אותי. דבר שני, אמרתי לך שלא תתפתה להאמין למשהו שהוא לא הגיוני, אבל אתה היית חייב להאמין לסיפור שהמצאתי לך על האבנים הטובות בבטן. ממתי ציפורים בולעות יהלומים?! והכי גרוע זה שעוד ניסית לתפוס אותי. איך בדיוק חשבת לתפוס בידיים שלך ציפור שיש לה כנפיים ומסוגלת לעוף?! אמרתי לך שלא תנסה להשיג משהו שאתה לא מסוגל”.
“אני מאוכזבת ממך” חתמה הציפור את נאומה, פרשה את כנפיה ועפה.
והצייד נשאר למטה בידיים ריקות ועם הרבה זמן לחשוב על מה שקרה לו.