אם אדם לא אוהב מישהו אחר, הרי שבוודאות שהוא לא אוהב לפחות קצת גם את עצמו.
אם אדם לא מסוגל להכיל בתוכו את האחר ששונה ממנו ואם אדם לא אוהב באמת את מי ששונה ממנו, הרי שבוודאות שהאדם גם לא אוהב את עצמו בשלמות.
אתה יכול לטעון כמה שאתה רוצה שאתה אוהב ומעריך את עצמך וכו' אבל כל הזמן שיש מישהו אחד בעולם שאתה לא אוהב באמת, הרי שאתה לא אוהב את עצמך באמת.
ולמה אתם שואלים? מדוע בודאות שמי שלא אוהב אחרים, מדוע בוודאות  שהוא לא אוהב גם את עצמו?
והעיניין הוא, כי כאשר האדם לא אוהב וכל שכן שונא מישהו אחר, האדם נאחז בכל מיני סיבות כלשהן שבגללן הוא לא אוהב את חברו.
כאשר אתה רואה את החיסרון שיש בבנאדם אחר, סימן שיש לך גם את אותו החיסרון! רק ככה שמת לב לחיסרון שלו.
כאשר אתה רואה את כל החסרונות הללו- סימן שאתה לא מקבל את האחר.
וסימן שאתה לא מקבל את עצמך.

לפני שאנחנו ניגשים לקבל את השונה. את האחר. אנחנו חייבים לקבל את עצמנו.
רק לאחר שאנחנו נקבל את עצמנו ונאהב את עצמנו, אז נוכל לקבל את האחר ולהתחזק ב"ואהבת לרעך כמוך".