גביר אחד מירושלים - מר אורנשטיין, היה שוכן בקצה שכונת מאה שערים, הוא היה נותן תמיד בעין יפה לכל דבר מצוה.פעם אחת בא אליו עני ולו בת בוגרת שלא היה בידו להשיאה.ביקש העני סיוע לצרכי החתונה.הוא חשב שהעשיר יתן לו סכום קטן, אולם התפלא מאד לשמוע מהגביר שהוא מוכן לשלם לו את כל צרכי החתונה.          ראה הגביר שהעני עומד ומשתומם, מההצעה הנדיבה ועודדו: "שמע נא! אני אתן לך את כל הסכום בתנאי שתזמין אותי לחתונה".צחק העני ואמר: "בודאי שאזמינך לחתונה, הרי כל החתונה היא בזכות נדבת לבך".העני יצא עם הסכום הדרוש והחל בהכנות לצרכי החופה.לאחר חודש של הכנות החתונה התקיימה, אך למרבית הפלא שכח אבי הכלה להזמין את הגביר העשיר לחתונה כמו שהבטיח...כשעמדו החתן והכלה להתחיל בטקס הנישואין, נזכר אבי הכלה ששכח להזמין את הגביר מרוב טרדותיו, והצטער על כך מאד.ואז הבריק במוחו רעיון - הוא דפק על השלחן, וביקש סליחה מקהל המוזמנים ואנשי התזמורת, ואמר: "רבותי! כל צרכי החתונה הזאת באו הודות לנדבת לבו של הגביר מר אורנשטיין, ואני מצטער להודיע שדוקא אותו שכחתי להזמין לחתונה, אנא בואו עימי ונלך יחדיו אל ביתו להזמינו".הקהל נאות וכולם יצאו יחד אל ביתו של העשיר.באותה שעה, אל ביתו של הגביר הגיעו שודדים, ובאיומי אקדח דרשו שיתן להם את כל כספו.הוא פתח להם את הכספת, והשודדים נטלו את כל מה שבתוכה וכפתו אותו ואת אשתו בחבלים וקשרום בכרעי המטה.תוך כדי-כך, הגיע אבי הכלה עם התזמורת הרעשנית וקהל המוזמנים סמוך לביתו של הגביר, וכשמוע השודדים את קול הרעש, חשבו שזוהי המשטרה שהוזעקה לבית הגביר, מיד נשאו את רגליהם וברחו.בהשאירם את כל הכסף והתכשיטים על השלחן...כשהגיעו כל הפמליא לבית העשיר הופתעו לראותם כפותים בכרעי המטה. מיד שחררו אותם מכבליהם, והגביר סיפר להם את כל הקורות אותם, והוסיף: "היינו מרחק פסע אל מותנו ורק בזכותכם נשארנו בחיים על כל רכושנו. (ענף עץ אבות, קי')