"לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אונייה ושמה "מייפלאואר" ובה אנגלים שקצו בחברה. הם חיפשו חוף שומם לחלוטין להקים בו עולם חדש. הם נחתו באמריקה והיו ראשוני המייסדים של אומה זו. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק את יום ושעת ההפלגה של אונייה זו, כמה אנשים היו בה, שמות משפחותיהם, מה לבשו, מה אכלו, מה היה מסלול הפלגתם, מה בדיוק הנקודה בה עלו על חוף הארץ, שיסדו אבותיו ובה הוא גר היום בזכותם?
והנה, לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה קודם הפלגה ה"מייפלאואר" יצאו היהודים ממצרים. כל ילד יהודי בעולם יודע בדיוק: אבות אבותיו יצאו ממצרים בעלות השחר של החמישה עשר לניסן.
מה לבשו? " מותניהם חגורים ומקלות בידם" , הם אכלו מצות והגיעו אחרי שבעה ימים לים סוף. הוא גם מכיר את מסלול המסעות במדבר וקורותיהם במשך ארבעים שנה. 
עד היום הזה אוכלים היהודים בכל העולם מצה זו שבעה ימים מחמישה עשר בניסן ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים שיצאו לגולה ואילך. והם מסיימים בשני מאמרים: לשנה הבאה כבני חורין ולשנה הבאה בירושלים, בארץ ישראל. כך טיבם של היהודים".
(דוד בן גוריון, מתוך נאומו בפני ועדת החקירה של האו"ם, 1947)