קטע של הרב אבינר על רחל אמנו שבחרה לצאת מהחברה בה גדלה ולהיות שונה מהם: בתמונה למטה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"...ביהדות חשוב לא רק המעשה ההירואי הגדול, מעשה שהכל מתפעלים ממנו ומתפלאים עליו.. אלא במידה לא פחותה מכך, גם על מעשי יום יום קטנים ושגרתיים... ואכן שיש שגילוי פשוט של אדיבות אנושית , של יחס הוגן לבני - אדם, עומד בדרגה שווה עם מעשה גבורה דרמטי.

מפורסם המדרש בפתיחתא לאיכא על מאמצי האבות להפיל תחינה לפני המקום על בית המקדש שלא ייחרב. אבהרם בא בטענה משלו, יצחק בטענה משלו, יעקב אבינו, משה רבנו, ירמי'הו הנביא, כולם באים בטענות ומעלים זכויותיהם לפני ה' ואין הוא נענה להם עד שבאה רחל ורק היא בלבד זכתה למענה אותו אנו קוראים ביום שני של ר"ה" "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך.. ושבו בנים לגבולך".

במה זכתה רחל יותר מאברהם וממשה ומשאר אבות העולם? אברהם ויצחק הביאו את טענת העקידה ומה לנו מעשה גבורה של מסירות נפש דרמטית גדולה מזו? משהו רבינו גואלם של ישראל, עבד נאמן- מי יכול לבוא בטענה לפני ה' יור ממנו? וכן כל שאר האבות- בכל זאת לא נשמעה אלא טענתה של רחל- על שם מה?

משום שרחל עזרה לאחותה, שהייתה בכירה ממנה בשנים ומסרה סימנים ללאה שתיכנס לחופה עם יעקב, מעשה זה של רחמנות על אחות עלובה הוא שהשפיע ועמד במבחן יותר מכל מעשי הגבורה הנועזים של העקידה ומעשי כל האבות.

זוהי דוגמא ליחס היהדות למעשים. יש שדווקא המעשה הקטן, הצנוע, הנחבא, מעשה חסר חשיבות לכאורה שאיש לא ידע ואף לא יידע כליו - דווקא מעשה זה ממלא תפקיד נעלה פי כמה מן המעשים הגדולים והמפורסמים".
(הרב סלוביצ'יק)

יה"ר שנצליח במעשים הקטנים. היום יומיים. להעביר את רצוננו מפני האחרים ומתוך כך נהיה מכבדים, אוהבים ואהובים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~