דקה דומיה
מילים: חנה ניר

לזכר חיוך תמים,
שאל מול המוות גווע.
לזכר עיניים רכות,
שכבו למראה הזוועה.
לזכר צמות עדינות,
שגולחו ללא רחמים.
לזכר צוואר ענוג,
שנכפך מאימת הדמים.

לזכר ידיים חיוורות,
שלמדו לבקש מזון.
לזכר רגליים דקות,
שקרסו תחתיהן מרזון.
לזכר הגוף הפעוט,
שצוּמַק וחלה ועוּנה.
לזכר הלב הקטן,
שנחרד מעוצמת השנאה.
לזכר הדם הצעיר,
הדם שהֵפְקֵר היה.
לזכר ילדה יהודיה.
דקה דומיה.