יומיים לאחר שחרור העיר העתיקה, בר"ח סיון תשכ"ז, דיבר הרב משה צבי נריה בפני מורים ומנהלים בעיריית ירושלים, והרי קטע מדבריו:"בין ההגיגים והתחושות של הימים הגדולים האלה, מסתמנת גם שאלה-תמיהה: מדוע לא נתן הקב"ה את ירושלים בידינו אז, בתש"ח, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה?באורח פלא, כלל לא בדרך הטבע, היא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להגיון, היא נתנה לנו, היא הוגשה לנו עכשיו?התשובה לכך רמוזה בסוד שיח של חכמי קדם.על ירושלים נאמר בתלמוד הירושלמי: כעיר שחוברה לה יחדיו – עיר שמחברת ישראל זה לזה (ירושלמי ב"ק פ"ז ה"ז), ובצורה אחרת נשנה הדבר בתלמוד הבבלי: 'לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך – לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד' (זבחים,קי"ד,ב).אכן, לפני תשע עשרה שנה, פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון, ואילו חיילי האצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז היו 'שניים אוחזין' בירושלים, וכל אחד היה אומר 'כולה שלי'. ירושלים הייתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של מריבה ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת…ולכן, רק עתה, כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד – שער האריות, 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא', רק עתה כשכולנו מאוחדים, כשבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשצבאנו הלוחם הוא צבא אחיד- צבא הגנה לישראל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול – המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את ירושלים!"