.

בסיעתא דישמיא
תהנו וב"הצלחה!!

מפני מה נקרא חג השבועות "זמן מתן תורתנו" ולא "זמן קבלת תורתנו"?
מפני ש"זמן מתן תורתנו" היה רק פעם אחת- לפני אלפי שנים- ואילו "זמן קבלת תורתנו" לא פסק מעולם.
בקבלת התורה חייב יהודי לעסוק מידי יום ביומו...
 
  ♡   ♡   ♡   ♡
"שלא תבין אותי לא נכון. זה לא שיש לי משהו נגד, אבל דוגרי, אני לא כזה מתחבר ללימוד. פה ושם יש דברים שמדברים אלי, אבל הרוב נראה לי כזה יבש ומשעמם. הר"מ שלי כל הזמן מדבר איתנו כמה חשוב זה לימוד תורה וכמה זה תורם לעולם, אבל מה אני אגיד לך, אלו מילים יפות שנכונות אולי לגבי הרב הראשי. התורה שלי, בוא נהיה כנים, לא שווה הרבה. מה כבר אני יכול לחדש שלא אמרו לפניי כל הרבנים והחכמים הגדולים, אה? מה אני תורם לעולם בלימוד שלי שבגללו שווה לי להשקיע בזה?".
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
המשנה במסכת אבות (ו,א) מביאה רשימה ארוכה ומעוררת התפעלות של עשרים ושמונה דברים שזוכה בהם מי שלומד תורה לשמה. ביניהם: "כל העולם כולו כדאי הוא לו, נקרא רע, אהוב... נעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק" ועוד ועוד. רק דבר אחד המשנה לא טורחת להסביר – מה נקרא ללמוד תורה 'לשמה'?
רוב האנשים שתשאלו אותם על פשר המושג הזה לא יהססו לרגע ויאמרו "ללמוד תורה לשם שמים", כלומר, לא בגלל אינטרסים של כבוד, כסף או כל רווח אחר, אלא לשם ה'. הבעיה היא שאם כך היה צריך לקרוא לזה 'תורה לשמו', ולא 'לשמה'.
הרב קוק זצ"ל כתב ספר מיוחד המוקדש ללימוד תורה ושמו "אורות התורה". הוא מביא שם חידוש מופלא שיש בו בשורה גדולה בהבנת המושג 'לשמה' ובמשמעות הדבר אלינו. כך הוא כותב שם (ב,א): "עִנְיַן תּוֹרָה לִשְׁמָהּ - לְשֵׁם הַתּוֹרָה. כִּי מְצִיאוּת הַחָכְמָה הוּא רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּפעַל, וְהִיא מְצִיאוּת יוֹתֵר נֶחְמָדָה וּמְעֻלָּה מִכָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהֵחָשֵׁב... וְחָכְמַת הַתּוֹרָה הֲרֵי הִיא הַגִּלּוּי הָאֱ-לֹהִי כְּפִי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הַבָּא מִצַּד עֲבוֹדָתֵנוּ וְתַלְמוּדֵנוּ. וְהִנֵּה כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה הוּא מוֹצִיא מֵהַכּחַ אֶל הַפּעַל אֶת מְצִיאוּת חָכְמָתָהּ מִצַּד נַפְשׁוֹ, וּבְוַדַּאי אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ מִצַּד חִבּוּר הַתּוֹרָה לְנֶפֶשׁ זוֹ לָאוֹר הַנּוֹלָד מֵהִתְחַבְּרוּתָהּ לְנֶפֶשׁ אַחֶרֶת, וְאִם-כֵּן הוּא מַגְדִּיל הַתּוֹרָה מַמָּשׁ בְּלִמּוּדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּגְדִּיל תּוֹרָה, הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הוּא שֶׁיִּלְמַד הָאָדָם מִצַּד אַהֲבָתוֹ אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּגִלּוּי מְצִיאוּתוֹ, שֶׁיִּתְגַּדֵּל יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּמִכָּל-שֶׁכֵּן לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא וַדַּאי הַגְדָּלַת הַתּוֹרָה מַמָּשׁ".
במילים פשוטות יותר - התורה היא אור גדול שהקב"ה מעניק לעולם. אך האור הזה חייב להופיע דרך כלים. הכלים האלו הם בני-אדם שמאפשרים לתורה להתגלות דרך הלימוד ועבודת ה' שלהם. אך יש הבדל בין האור המתגלה בעולם מהחיבור של התורה עם נפש אחת, לאור המתגלה מהחיבור שלה עם נפש אחרת. משל למקור חזק של אור המאיר דרך זכוכיות צבעוניות. זכוכית אדומה תפיק אור אדום, כחולה – כחול, וצהובה – צהוב. ככל שיהיו יותר זכוכיות כאלו, מגוון ההארות שיתגלה יהיה רחב יותר. אם אחת מהן תחסר, הרי שמשהו קריטי יהיה חסר בפסיפס הכללי. ממילא לימוד 'תורה לשמה' משמעו 'לשם התורה' – כדי לאפשר לתורה להופיע בעולם במלוא תפארתה מבלי שיהיה חסר אף גוון.
בדברים האלו יש בשורה גדולה. יש ערך גדול בלימוד תורה של כל אחד, גם אם הוא נדמה בעיני עצמו כקטן ושולי. את האור שיופיע בעולם דרך הלימוד שלו לא יוכל להחליף אף לימוד של משהו אחר, ואפילו גדול תלמידי החכמים שבדור. ממילא ברור עד כמה חשוב שכל אחד ואחת ילמד תורה. הוא מביא בזה הארה וברכה לעולם שלא יוכל להביא אף אחד אחר.
חג השבועות הוא הזדמנות להתחבר מחדש אל לימוד התורה. לְהַפְנִים שמתן תורה אינו אירוע היסטורי שקרה לפני אלפי שנים, אלא התרחשות דינאמית, חיה ועכשווית הקורית כל זמן כשכל אחד מאיתנו מוסיף לה את הצבע היפה והייחודי שלו.
(הרב יוני לביא)
 
   ♡   ♡   ♡   ♡
 
חג שבועות הוא זמן מתן תורתנו, ולא זמן קבלת תורתנו-
כי התורה ניתנה לכל ישראל שווה בשווה,
אולם כל אחד ואחד קיבל ממנה לפי כח שכלו ועוצם השגתו..
(הרבי מקוצק)
 
  ♡   ♡   ♡   ♡

בימים הנוראים הקב"ה הוא בבחינת מלך ושופט
ולכן קשה יותר להשיג מחילת העוונות
כי "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול"
אבל בשבועות, יום מתן- התורה
הקב"ה מלמד תורה לעמו ישראל
ולכן יכול הוא למחול ולסלוח בנקל
כי "רב שמחל על כבודו, כבודו מחול".
(רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב)

♡   ♡   ♡   ♡

ובכן, מה אנחנו עושים בליל שבועות?
אנחנו לא לומדים עם הראש,
יכול להיות שאין לי מושג מה התורה אומרת.
אני רק אומר את שלושת הפסוקים
הראשונים והאחרונים של התורה, ומבקש מהקב"ה:
"ריבונו של עולם,
תאיר לי שאני אבין את המשמעות של התורה.
תאיר לי כדי שאהיה מקושר לכל ספר,
לכל מסכת,
לכל משנה ולכל אות של התורה".
תדעו, שליל שבועות הוא כל כך מיוחד וקדוש,
מה שאי אפשר להספיק בחיים שלמים אפשר לעשות בליל שבועות אחד.
ואני מברך אתכם ואותי שאור התורה יאיר לתוכנו, לעומקי עומקים.
(הרב קרליבך)
 
   ♡   ♡   ♡   ♡

 שבועות' הוא מלשון שבועה
ביום מתן תורה כרתו
הקב"ה וישראל ברית שבועה
אנו נשבענו – שלא נמירו באלוקים אחרים,
וה' – שלא יחליף אותנו באומה אחרת.
(אור-החיים)

♡  ♡   ♡  ♡

הנפש והתורה נמשלו בנר
אמר הקב"ה לאדם:
נרי בידך ונרך בידי...
אם שמרת את נרי
אני משמר את נרך"
(עפ"י דברים רבא)
 
   ♡   ♡   ♡   ♡
 
המעיין בשיטת תוספות ד"ה "תורה" (שבת פ"ט א'),
יבין שחג השבועות הוא זמן  עת רצון למעלה,
וה' יתברך מטריד את המקטרג על עם ישראל,
כדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות בר"ה וצום דיום הכיפורים.
 
חג השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת שמיים,
וכן להתעסק בתשובה בנוגע לתורה באין מפריע משטן המקטרג,
כדוגמת זמן התקיעות בר"ה ויום הק' דצום הכיפורים"
(מתוך לוח היום יום, הרבי מלובביץ)

  ♡   ♡   ♡   ♡

בעצרת, יום קבלת התורה
הכול מודים שכדי לקיים
את התורה צריכים אנו
ל"לכם", לפרנסה ולכלכלה
שהרי אם אין קמח אין תורה.
רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב

  ♡   ♡   ♡   ♡
 
רגע לפני כניסת החג החשוב והקדוש, זמן מתן תורתנו
והבסיס לקיומנו, כאשר אנחנו מצווים לקבל עלינו שוב את התורה
אנחנו צריכים להכין את עצמנו טוב טוב.
"מתחילה היה העולם מלא חרדה, הרגיש העולם שאיזה דבר גדול אשר לא היה כמוהו מתרחש לבוא, חלה וזעה הארץ, חלו וזעו כל דרי מעלה וכל דרי מטה, ובני ישראל פחד ורחב לבבם.
עוד מעט ידעו סוד הוויתם וקיומם, עוד מעט ונגלה לפניהם מסך הבריאה. ויראו מראות האלוקים... והאלוקים נגלה בענן כבודו על עם קודשו, מן השמים השמיעם קולו ונגלה עליהם בערפילי טוהר ובהגלותו על הר סיני ללמד לעמו תורה ומצוות וישמיעם את הוד קולו בלהבות אש".
"ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד"
ירדה התורה למטה ונעשית ירושתו של אדם ומבקשים אותה מלאכי השרת ושואלים: איה מקום כבודה?
ועונים להם: בליבו של אדם..."                            
(הלל צייטלין, מתוך ספר מועדים)
 
  ♡   ♡   ♡   ♡
 
מפני-מה קראו חכמים
לחג השבועות 'עצרת'?
משום שביום זה ניתנה התורה
העוצרת את עם-
ישראל מללכת בדרכי יצר-הרע.
(רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב)

♡   ♡   ♡   ♡

"ויוצא משה את העם לקראת האלוקים"
מלמד שיצאה שכינה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה 
 (מכילתא)
בקדושה שבתפילת המוספין אנו מבקשים:
"והוא ישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי"
אמרה כנסת ישראל לריבונו של עולם:
כשקירבת אותי אליך במעמד הר סיני, והעמדת לי חופה היינו שנינו לבד במדבר, לא היו גויים סביבנו, רק אתה ואני, ואף אחד לא ראה ולא שמע.
אבל עכשיו עברו אלפי שנים, חטאתי לך ובגדתי בך ואתה גירשתני מלפניך. הגויים משפילים ומבזים אותי ואומרים שלא תשוב אלי לעולם. ויש מהם שאומרים: אולי הכל סיפור שווא ומעולם לא הייתה בכלל חתונה עובדה! אף אחד מאיתנו לא הוזמן להשתתף בה.
לכן אני מבקשת ממך: כשתשוב לקחתי לעת גאולה, ותשוב להעמיד לי חופה, אני רוצה שהפעם תהיה זו חתונה גדולה, בהדרת מלך וברוב עם. וכל אומות העולם יוזמנו לירושלים להשתתף בה. שכל העולם יראה אותך נושקני מנשיקות פיך. וכל העולם ישמע אותך אומר לי:
"ואירשתיך לי לעולם".
 
(הרב קרליבך)
 
  ♡   ♡   ♡   ♡
 
הוא אוהב אותה
היא הדבר החשוב ביותר בחייו,
בלעדיה- כל העולם מת.
היא אוהבת אותו
היא מתגעגעת אליו,
משתוקקת לכל אות חיים ממנו.
היא לא יכולה לחיות בלעדיו.

מבחוץ הם נראים סתם זוג יבש, מרובעים כאלה.

פעם בשנה, במשך 24 שעות הם יחד.
הם חוגגים את אהבתם, האהבה הגדולה בעולם.
ואז, ביום הנישואים, הוא נותן לה מכתב אהבה.
מכתב ארוך ארוך, כזה שנותן לה כח עד השנה הבאה.
היא מצידה נשבעת לו, שתמיד תמיד תמשיך לאהוב אותו.
הם נפרדים, חוזרים לחיים הרגילים.

כמעט לא רואים אותם מדברים,
הוא בעבודה, היא בסידורים.

ושוב מתחילים הגעגועים...

כשהיא מרגישה שהיא כבר לא יכולה,
היא פותחת בשקט את המכתב, וקוראת בו עוד ועוד...
זה המכתב היפה בעולם, אלו המילים הכי עמוקות...

היא בולעת את השורות,
ומרגישה שוב קשורה, שוב מחוברת, כמו אז...

בקרוב יש לנו פגישה עם הקדוש ברוך הוא.
בכל שנה, בחג השבועות,
מקבל האי-מייל הלאומי שלנו מכתב אהבה ענקי ממנו.
אנחנו מקבלים תורה.

האהבה החזקה בעולם, היא אהבתנו לאלוקים.
גם הוא אוהב אותנו, כמו שרק אין סוף יודע לאהוב.
זה הקשר הכי עמוק, הכי אישי, הכי נוגע.

ובכל זאת, אנחנו רחוקים, אלוקים בחר להעלם בעולם,
ולהשאיר אותנו מתגעגעים.
אנחנו לא רואים אותו, ולפעמים גם לא מרגישים.

הוא מתחבא לנו, וכדי שלא נשתגע מרוב געגועים אליו,
הוא נותן לנו מכתב אהבה, ונותן לנו תורה.

התורה והמצוות, הם סוד.
מבחוץ הם נראים, לפעמים,
מגבילים ומחוסרי חיים, אבל באמת
הם מחברים, נותנים ביטוי לרגשות העזים
והפנימיים שלנו.

בכל שנה מחדש, בחג השבועות, כולנו עומדים
למרגלות הר סיני, ונפגשים.

בתי הכנסת מלאים כל הלילה ביהודים
שלא יכולים לישון מרוב התרגשות,
יהודים שלומדים תורה,
יהודים שפוגשים את אלוקים.

זאת התורה-
קשר האהבה שלנו.
 
  ♡   ♡   ♡   ♡

אקטואלי:
הזמר אביב גפן בא להתראיין בטלוויזיה על מחאת האומנים, אבל פתאום סיפק, בדמעות, כותרת אחרת לגמרי. במהלך משבר הקורונה הוא הופיע באמפי שוני, ללא קהל, בשידור חי, והקדיש באהבה שיר לתושבי בני ברק, שספגו אז מתקפות מכוערות. 
"אני יורד מההופעה", סיפר, "ואני רואה על הטלפון שלי, לא מגזים, 420 הודעות. מתחיל לפתוח, מגולל, מישהו העביר את המספר שלי לכל בני ברק. ובכיתי. ולא יצאתי משוני, מהאמפי הריק. התחלתי לבכות. האהבה, הקרע בעם, פתאום הכול התחבר לי. האהבה שקיבלתי שם, מאנשים שדיברתי בגנותם כבר בגיל 19. הם פרצו באהבה ובבכי: 'תודה רבה אביב שאתה חושב עלינו'. הייתי על המדרגות, המקום ריק, ואני קורא את ההודעות ובוכה. בארבע בבוקר הרימו אותי ואמרו לי: לך הביתה". 

המראיינת דנה וייס תוהה למה בכה אז, ולמה הוא שוב בוכה כעת מולה, והוא עונה: "שנים למדנו איך לשנוא את האחר. הוא דתי, הוא חילוני. אפילו אני הייתי כבר חייל במשחק הזה גם. פתאום ראיתי אותם. פתאום הכל התחבר. אז איך השתניתי בקורונה? ככה השתניתי. למדתי לכבד. זה הדליק להבה של אהבה פשוט מדהימה. אני אפילו לא יכול לתאר במילים, רק בדמעות". 

ביום חמישי הקרוב – חג השבועות. חז"ל כותבים שהתייצבנו אז למרגלות הר סיני, לקבל את התורה *"כאיש אחד, בלב אחד"*. גופים שונים, שיודעים שהם נשמה אחת, רקמה אנושית אחת. זו לא היסטוריה רחוקה, זה המצב הטבעי שלנו, שאליו אנחנו אמורים לחזור.