*הרב אייל ורד*

והנה משהו שאפשר לקרוא בהרמות כוסיות לכבוד  השנה החדשה..
  
תכלה שנה וברכותיה.

שלום וברכה לכם.

 אני יודעת שאתם קצת כועסים עלי. או אולי מאוכזבים ממני. היו לכם הרבה ציפיות ממני.  ודווקא היה נראה לכם שאני עומדת בציפיות הללו. חורף מבורך בגשמים,  כלכלה  עם שפע.   התחלתי טוב . עם שם קצר וקליט.  תש"פ.

ואז הגיעה הקורונה. 

ואני כבר שומעת אתכם מכינים את הגרון  כדי להגיד בעוד שלשה שבועות בכל הכח ' תכלה שנה וקללותיה.' והשנה הזו  היא אני. זאת שאיחלתם לה בכל לב ' תחל שנה וברכותיה' בדיוק לפני שנה.   וכעת , נו, אני כבר שומעת..

אז אני יודעת היטב את הכל. את מחנות הקיץ שבוטלו. את מסיבות הסיום שלא היו. את הטיולים שצומצמו. את החתונות  שהתכווצו.  את הבידודים ואת החלת"ים. אני יודעת ומכירה את הכל.

ובכל זאת .. אם תסכימו.. רגע לפני שאני נעלמת ומפנה את מקומי לאחותי הצעירה תשפ"א. לספר לכם סיפור קטן על מה קרה מאחורי הקלעים.

אז ככה. בערב חודש אלול תשע"ט נקראתי לבוא לפני כסא הכבוד. לפני הקדוש ברוך הוא, שהפעם נקרא שמו  מקדש ישראל והזמנים.

' בתי. הגיע הזמן שלך. 5779 חיכית. ועכשיו תורך. ואני רוצה להטיל עלייך שליחות מיוחדת . את הולכת להיות שנה מיוחדת.' אמר לי מלך מלכי המלכים ואלוקי הזמנים.

נמלאתי סקרנות. מה יפול בחלקי?

קוראים לך תש"פ. והכל אצלך הולך להיות פנימי. אני רואה שהעולם שבראתי הולך ונהיה מוחצן יותר ויותר. התוכן נשכח, נעלם . והמסגרות החיצוניות נעשות רועשות יותר ויותר. בוטות יותר ויותר.

אני רוצה שהעולם שלי יחזור פנימה. הביתה. קצת פחות רעש וקצת יותר עומק.  זה תפקיד לא קל. אבל הוא חשוב מאוד.

אז תראי.. אנחנו נסגור את השמיים. אנשים ישארו במקום שלהם. יהיה הרבה יותר זמן בית. חלק יזכו לזמן בידוד והתבודדות איכותי.   ואנשים ילמדו להיות עם עצמם. מעגלי המשפחה הקרובים יתחזקו.  החתונות יהיו פשוטות הרבה יותר. צנועות הרבה יותר, מעגלים  קרובים. אנשים יכול שוב לחוות את השמחה שבפשטות. כמה מעט צריך כדי לשמוח הרבה.   

במהלך השנה שלך – כולם ישימו יותר לב לעיניים. כי אנחנו הולכים לשים מסכות על הפה. לעודד הקשבה והתבוננות בעיניים. קצת פחות לדבר. קצת יותר להקשיב.

אנחנו נעורר אצלך הרבה לבבות לעזוב את חוץ לארץ ולחזור חזרה לארץ ישראל.  כי הרצון לחיות חיים פנימיים יגבר.  '

נשמתי עמוק.. ואוו. איזו שנה אני הולכת להיות.. איזה תפקיד ושליחות..  מקדש ישראל והזמנים המשיך לדבר אלי.

' חשוב שתדעי. זה לא יהיה קל. קשה לאנשים להפרד מההרגלים שלהם. והם יתלוננו. בעיקר עלייך. יספרו עלייך שאת שנה גרועה. מעצבנת. שרק רוצים שתחלוף. אבל לאט לאט יבינו ויפנימו את המתנה שאת נותנת להם. מתנת הפנימיות. מכיוון שזה תפקיד לא קל, אני חייב לשאול את רשותך. האם תסכימי?

עצרתי לכמה שניות של חשיבה. ואז אמרתי למקדש ישראל והזמנים- ' אבי שבשמיים,  מסכימה אני. ועל דעת כך אני הולכת.    ומייד אמרתי '  תהא שנת פנימיות'

והקול נשמע בעולמו של הקדוש ברוך הוא. 'פנו דרך לשנת פנימיות. ' וכך ירדתי לעולם.

ולכן, רגע לפני שאני מסתלקת.. יש לי בקשה קטנה. אם תוכלו, בשקט בשקט. מאחורי המסכה, ללחוש גם את המשפט ' תכלה שנה וברכותיה'. אז אני אדע שחלק מהשליחות שלי הצליח..

ואת שאר החלקים, ודאי תגלה אחותי הצעירה תשפ"א,  ואותה ודאי נברך- ' תחל שנה וברכותיה.