יגאל עמיר לא היה רוצח את רבין בשבת. בשבת הוא לא היה רוצח אותו. לרצוח זה דבר אחד, ולחלל שבת זה דבר אחר לגמרי. לרצוח אתה רוצח כי אתה רוצה אולי להציל את עם ישראל ואת ארץ ישראל לרצוח נפש אתה רוצח, בגלל דין רודף ובגלל שאתה חושב שזה מה שצריך לעשות, ובגלל שאתה קצת חם-מזג או קר-מזג ובגלל אלף ואחת סיבות שאפשר להתווכח עליהן.
אבל את זה אפשר לעשות ביום חול. בשבת אתה לא רוצח, כי האקדח הוא מוקצה ולירות זו מלאכה אסורה בשבת, לפי כל הפוסקים. אם אתה יורה למישהו בגב בשבת אתה לא דתי בעצם (חשוב לדייק כדי לא להכשיל חלילה מישהו באיסור דאורייתא: מבחינת הלכות שבת, ירייה ברגל או בגב זה אותו הדין).
אם מכל ששת ימי בראשית החלטת לירות במישהו, אפילו בראש הממשלה, דווקא בשבת, זה אומר שאיבדת את הרגישות היהודית לקדושת יום המנוחה.
אתה מצהיר בכך על עצמך שהוצאת את עצמך מכלל שומרי המצוות. זה אומר בעצם שאתה כמו כל חילוני- דברים שהוא לא הספיק לעשות ביום חול, הוא עושה בשבת.
ויהודי דתי, חובש כיפה ושומר מצוות, לא יורה בשבת. בשבת הוא נח, בשבת הוא שר זמירות, בשבת הוא לומד תורה, מבלה עם המשפחה, הולך לבית כנסת. בשבת הוא אפילו יכול להתווכח על פוליטיקה, למרות שעדיף לשוחח בדברי תורה. זה מותר.
הרי בליל שבת, שלושה בנובמבר, משפחת עמיר בכבודה ובעצמה ישבה מסביב לשולחן השבת והתווכחה על פוליטיקה ועל המצב, וחגי קרץ ליגאל כשהוא אמר "תאמינו לי, כדור אחד בראש מגיע לו, בוגד. זה הדבר היחיד שעוזר לאנשים כאלה" , ואמא גאולה נזפה בהם: "גלי, אתה יותר טוב כבר תמצא לך מישהי ותתחתן, במקום לדבר שטויות" , ואבא שלמה הרים לשניה את ראשו מהספר, אד המרק כיסה את זגוגית משקפיו, והיסה את המתווכחים, ויגאל החזיר קריצה לחגי.
אבל הם, כאמור, דתיים, כך שלחלל שבת, אחד מעשרת הדיברות, ודאי שלא שייך. דתיים עלולים לגנוב, לשקר, לחמוד, למעול, לנאוף ואפילו לרצוח ובכל זאת להיקרא דתיים. כל אלו הרי עבירות שבין אדם לחברו, ואילו שבת היא בין אדם למקום. ועל עבירות שבין אדם למקום יש אנשים שמאוד מאוד מקפידים.
הרי אתם מתארים לעצמכם איזה טררם היה הולך פה אם יגאל עמיר היה יורה ברבין בשבת. ישר היו אומרים עליו שהוא בכלל לא דתי, שהוא, רחמנא ליצלן התקלקל, ומה קרה לבן של שלמה שהוא כזה צדיק. וגם הרבנים היו אומרים שההוכחה שהרוצח הוא לא משלנו היא בכך שהוא ירה ברבין בשבת, ולא ייתכן שדתי יעשה דבר כזה.
אבל יגאל עמיר הוא דתי. הוא עם החינוך שלו, עם המשפחה, עם המקומות שבהם למד והתחנך. בחור דתי לא היה משתמש באקדח בשבת קודש. מוקצה.