יום אחד הביאו עץ זית ונטעו אותו בחצר הישיבה במבשרת, שבה עבדתי כמחנך. עברו כמה שבועות והגנן, שהיה צריך להגיע ולטפל בגינת נוי, לא הגיע.יום יום הייתי עובר ליד העץ ורואה איך הוא הולך ודועך. יותר ויותר עלים מאבדים את הצבע הירוק, ומקבלים גוון צהוב עד שהצבע הצהוב השתלט על העץ כולו והוא מת.יום אחד הופיע הגנן. עברתי בחצר וראיתי אותו עומד עם צינור גומי ומשקה את עץ הזית היבש.'תסלח לי', פניתי אליו, 'אתה יודע שאתה משקה עץ מת?' והגנן אמר: 'אני יודע שאם אתן לו מים, הוא יהיה עץ חי מאוד.' ואני אמרתי לו: 'אין סיכוי, אין שום סיכוי! העץ הזה מת לגמרי'. הגנן חייך אליי ושאל: 'מה המקצוע שלך?' ואני עניתי לו: 'מחנך' והוא אמר: 'האתגר של מחנך הוא לגלות את הפוטנציאל הבלתי נראה הטמון בחניך, ולחנוך אותו, כלומר, להביא אותו לידי ביטוי, וזה גם האתגר של הגנן'. ואני אמרתי לו: 'אתה מבזבז מים לחינם' והסתלקתי מהמקום.כעבור כמה שבועות, אני עובר בחצר, והגנן רומז לי להתקרב אליו. הוא מצביע על העץ ושואל אותו: 'חי או מת?' ואני עונה 'לצערי, אני לא רואה שום שינוי, העץ נשאר צהוב, אתה לא רואה שהוא מת?' אני לוקח ענף בידי ומכופף. קול השבירה מוכיח כמאה עדים שאמנם לא נשאר רוח חיים בעץ הזה.הגנן, מחיים אליי ואומר: 'אני, חניך קיבוץ השומר הצעיר נחשון, צריך ללמד אותך, מחנך בישיבה, פרק באמונה? תתבונן בבקשה למטה, אל הגזע מה אתה רואה?' התכופפתי וגיליתי כמה נקודות ירוקות מפוזרות על פני הגזע. 'מה זה צריך להיות?' שאלתי. 'אלה הם ניצנים.' אמר הגנן, 'ניצנים ראשונים של חיים. לא שמעת שעם ישראל משול לזית? לא ידעת שגם כאשר הכל נראה צהוב ויבש, שגם כאשר אתה בטוח שאין שום סיכוי לא צריך להתייאש? הרי כבר אמרתי לך, אם ניתן לו מים, הוא יהיה עץ חי מאוד!"["האם יש סיכוי לאהבה"/ דוד בן יוסף]