יום שישי לפנות ערב. מרכז העיר ירושלים. בעוד ארבע שעות תיכנס השבת. בבתי - קפה במרכז העיר נפרדים זוגות צעירים, בעלי החנויות מסדרים את חלונות הראווה, חיילים ממהרים לקנות פרחים לאמא או לחברה, זר מתחת לכתף אחת ורובה מתחת לכתף האחרת. אנשים מנסים להתמודד עם ערימת העיתונים, חבילת הפיצוחים ודברי המתיקה, שצריך לסחוב הביתה. 
האור הולך ונחלש. פתאום נפסק הזרם האנושי במרכז העיר, ובן - רגע משתחרר שקט מבטיח.
עובדי הניקיון אוספים אט - אט את האשפה האחרונה, ומפנים את הרחוב לקרני השמש השוקעת. בשעות אלה, כשאר השמש שוקעת בערב שבת בירושלים, אין עוד תחושה כזאת בכל העולם כולו. בהעדר ההמון, התנועה הסואנת ושגרת היום - יום, העיר מקבלת אור אחר. חומות העיר, בנייני הציבור ואפילו המדרכות הופכים מצבע ב'ז לאפרסק, לכתום ולבסוף לזהב. בשעותדמדומים אלו אפשר גם לשמוע קצב נשימה אחר. יש תחושה של נשימה ארוכה הנושפת את החול החוצה, ושואפת את השבת פנימה. בדממה דקה זו אפשר להריח את השלווה, את הניקיון, את המאכלים לאורחת השבת. אין כמו השעות האלו בירושלים. זהו זמן המעבר בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה.

בפרקי אבות (ה', ו') אומרים חז"ל שביום השישי בין - השמשות, בשעת הדמדומים נבראו הניסים.
[size=85]עשרה דברים נבראו בערב שבת בין - השמשות, ואלו הן: פי - הארץ ופי - הבאר ופי - האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות[/size]

[size=100]עד שעברתי לגור בירושלים, לא הבנתי את עומקה של משנה זו. השעות היפות ביותר בשבוע הן השעוץ הללו, שעות החסד של הבטחה והפתעה, שעות של ציפייה לשבת ולכניסתה. לקראת הערב, כשמתארגנים לארוחת שבת או לכל סוג של פעילות שבת, השגרה חוזרת, הקצב גובר, ויופין של שעות בין - הערביים מתפוגג. אולם מי שמצליח לחוש את השעות המקסימות הללו בכל מלאותן - טעם אחר של שבת חודר לגופו ולנפשו.
הדבר היפה ביותר במעבר הזה היא העובדה שהן באמת שייכות לכול. שעות בין - הערביים אינן נמצאות רק בהיכלות מקדושים או בבתי - כנסת עדתיים, אלא בכל מקום, נדמה שהטלפון מצלצל פחות בשעות אלו. גם בקרב המשפחות שבשעות הערב ירבו לשוחח בטלפון, קיים מן הסכם "בן השמשות". אלו שעות המנוחה והרגיעה. זה איננו זמן למלחמות. את מלחמות השבת דוחים ליום השבת עצמו. שעות בין - הערביים הן זמן של שלום.
המעבר האיטי בין חול לקודש מאפשר לנו פסק - זמן. בזמן הזה ניתן להתובנן בשבוע שלף ולהיפרד ממנו. בזמן הזה, שאין בו תכנון, אפשר באמת ליהנות מהשקט ומהשלווה. אין לאן למהר או לרוץ. 
הזמן המיוחד הזה, החוזר על עצמו מדי שבוע, הוא מה ששנותר לנו כפסק - זמן נטול מחלוקות.
(נעמה קלמן).[/size]