בכל הדורות ובכל הזמנים מסרו יהודים את נפשם על התורה.
פעם אחת גזרה מלכות רומי גזרה קשה- שלא ילמדו תורה.
רע ומר היה ליהודים!
עמד רבי עקיבא והקהיל קהילות ברבים ולימד את היהודים תורה.
שאל אותו פפוס בן יהודה:
"האם אינך מפחד מן הרומאים?"
אמר לו רבי עקיבא:
"אמשול לך משל- למה הדבר דומה:
לשועל שהלך על שפת הנהר, וראה דגים שטים בבהלה, בורחים ממקום למקום. 
"מפני מה אתם בורחים?" שאל השועל
"מפני רשתות שמביאים עלינו הדייגים". ענו הדגים
אמר השועל אל הדגים: 
"דגים יקרים, יש לי כמה טובה: צאו אליי, אל היבשה, כאן אשמור עליכם, ולא יאונה לכם על רע". 
ענו לו הדגים:
"שועל חכם! איזה עצה אתה נותן לנו?- לצאת מן המים?? איזו עצה טובה? והרי כל חיותינו היא במים!ואפילו כשאנו נמצאים בתוך המים אנו כל כך מפחדים מהדייגים, שחלילה לא יתפסו אותנו ברשתם ויוציאו אותנו מן המים- ואם נצא אל היבשה, ודאי וודאי שנמות מיד!"

וכמו שהדגים לא יכולים לחיות - ללא מים
כך עם ישראל אינו יכול לחיות- ללא תורה!
"ואם כאשר אנו עוסקים בתורה שהיא חיינו ואורך ימינו אנו כל כך מפחדים- אם חס וחלילה נעזוב אותה, וודאי שנמות מיד"