גם אתם בני נוער, ואתם יודעים: אי אפשר לחנך מלמעלה, אי אפשר לבוא אל החניכים ולהלביש עליהם, מגבוה, ערכים ושאיפות. החינוך אינו מצליח אלא אם הוא בא מלמטה, כמו בסיפור על הנסיך שחשב שהוא תרנגול: "אינך תרנגול!" הטיפו לו כל ההורים והמורים, אך הנסיך המשיך לזחול מתחת לשולחן כשהוא ערום לחלוטין, ולקרקר סביב. "אתה אדם..." ניסו כולם לשכנעו, "ובתור שכזה עליך ללכת על שתיים ולהתלבש ולדבר", אבל הנסיך לא שת ליבו אליהם, ורק ליקט בפיו פירורים וזרעונים מהרצפה, וקרא: "קוקוריקו!" עד שבא המחנך החכם שירד אל מתחת לשולחן, התפשט מבגדיו ויחד עם הנסיך זחל, קרקר ואכל זירעונים. לאחר ימים מספר, כשהנסיך ראה במחנך הזה תרנגול - ידידו, אמר לו הלה: "כדבר תרנגול אל תרנגול, מה דעתך שנלבש משהו?" - "תרנגולים יכולים להתלבש?" תמה הנסיך. - "בוודאי," השיב המחנך, "כידוע לך, גם אני תרנגול כמוך והנה עכשיו אלבש בגדים." התלבשו שניהם, אך המשיכו לזחול ולקרקר וללקט זרעים. רק כעבור כמה ימים נוספים הסביר המחנך לנסיך שתרנגולים יכולים לאכול בכף ובמזלג, אחר כך הדגים לו כיצד תרנגולים יכולים לצאת מתחת לשולחן, יושבים על כסא, וכו' וכו'...
אנחנו חייבים להיכנס לראש של החניכים, להזדהות אתם. לחניכים שלנו קשה לפעמים להיות נסיכים בני עם נבחר ולכן הם מנסים להידמות לבני גילם בכל העולם. צריך לרדת אתם אל מתחת לשולחן ואף להסכים עמם על היופי המסוים הקיים על הרצפה ומתוך כך להתקדם אתם אל השולחן הערוך ממעל..."
("לחנך מלמטה"/ אמונה אלון)