[i]"לרבי עקיבא, שלום וברכה.


אני יודעת שבטח לא ציפית למכתב כזה, אבל אני ממש צריכה לספר לך על מחשבות שנורא מטרידות אותי בזמן האחרון.


אתמול בערב ממש ריחפתי ולא יכולתי להכין שיעורים.קוראים לי רווית, ואני חניכה בשבט מעפילים בבני-עקיבא. עכשיו חודש התנועה ומירב המדריכה סיפרה לנו בשבת, שאנחנו נקראים על שמך!


חשבתי לעצמי, אם רק היית יודע אז, שבעוד איזה אלפיים שנה תהיה תנועת נוער דתית יהודית בא"י, המדינה היהודית, שתקרא על שמך, היית מאושר אז הרבה יותר.


אז החלטתי לכתוב, אני לא יודעת, אני לא רוצה לקלקל לך, אבל אני לא יודעת אם היית רוצה שנקרא על שמך. זאת אומרת, תראה, הסניף שלנו הוא באמת גזעי, ואני מתה על השבט שלי, חוץ מכמה בנים. גם מירב, היא משקיעה ממש, וסיפרה לנו עליך המון דברים שאני בכלל לא ידעתי. באמת.


אבל שתדע, שאני חשבתי הרבה לפני שהחלטתי לכתוב לך.


אמא קיימה סוף סוף את ההבטחה שלה, ולקחה אותי אתמול לקנות עגילים חדשים. הסתובבנו איזה שלוש שעות וחיפשנו משהו יפה ומקורי ואז נזכרתי שכשאתה הבטחת לאשתך תכשיט, הבטחת לה משהו יפה, אבל לא סתם יפה, עם חריטה של ירושלים, בשביל שתזכור כל הזמן את עיר הקודש. ואני, איפה אני, אני חיפשתי סתם עגילים, לא שום דבר עם רעיון, סתם כזה. וזה לא רק אני, אתה מבין, זה כל החברות שלי, אני חושבת. אף אחת לא מעניין אותה ירושלים, עד כדי כך.


ואני מסתכלת על מה שכולם לובשים היום - נייק, ריבוק, אדידס, ליוויס - ושלא תחשוב שזה האופנה שלנו, זה הכל בא מאמריקה ואירופה. אתה שנלחמת כל כך נגד ההשפעות הרומיות על היהודים, לא יודעת אם היית מבסוט לראות היום את הסניף. בטח גם השם שלי נשמע לך רומאי לגמרי.


ובכלל, אני חושבת שהמלחמה שלך ברומאים היתה מלחמה של עקרונות. לא היית מוכן שיבואו ויגידו לנו שאסור ללמוד תורה, ואסור לעשות ברית מילה וכל זה. אפילו אפשר לומר, נהרגת על זה, הבנת שאנחנו עם מיוחד בזכות התורה המיוחדת שלנו - ואם יקחו לנו אותה, כבר לא יהיה לנו קיום יותר. ואתה יודע, ר' עקיבא, לא נעים לי להגיד, איפה אנחנו ואיפה עקרונות.


תיכנס לסניף ותשאל סתם חניך, על איזה עקרונות הוא נלחם היום, תשאל אותו כמה איכפת לו מהמאבק על א"י היום, כמה אכפת לו מהעולים החדשים השכנים שלנו, ומה הוא עשה למענם. תשאל, תשאל אותו אם חוץ מהסופגניה בחנוכה, הוא בכלל ראה אותם, דיבר איתם.


מירב סיפרה לנו על הויכוחים שלך עם טורנוסרופוס הרשע. באיזה אומץ דיברת איתו, איך יכולת? תשים חניך מול יהודי חילוני, לא רומאי, לא רשע, ונראה אותו מתווכח. ולא חניך ממעפילים, חניך מחבריא ב', או מהגדולים האלה, שבאים כל שבועיים מהישיבה ועושים רק דאווינים.


את הסיפור איך שעזבת את הבית והלכת ללמוד תורה דווקא הכרתי. איך שהקהלת קהילות ברבים כדי ללמד תורה וידעת שזה נגד החוק הרומאי, אני משתגעת איך יכולת.


אתה יודע, רבי עקיבא, לפני איזה חודש ניסתה פזית הקומונרית לארגן שעור בפרשת השבוע שעה לפני המפקד. איך שפזית התרוצצה בין השבטים להודיע לכולם, ולהזכיר עוד פעם, וארגנה מי שיעביר את זה בכל שבת. אתה יודע איך עשו צחוק מכל זה? בפעם הראשונה, זה הצליח. עשר דקות לקח לכולם להתיישב, והשעור התקצר בשתי דקות. ובפעם השניה היה בכלל בלאגן, למרות שהגיעו חצי מהפעם הקודמת. ובפעם השלישית - בכלל כבר לא באו אנשים. ותראה לי חניך שיושב ולומד תורה לשמה, לא מקהיל קהילות ברבים, סתם יושב ולומד לעצמו. ואני אתחיל לדבר על "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה"... לא, עזוב, אני לא רוצה להעלות גם את זה. רק אם היית באמת יכול לקפוץ לבקר אצלנו בסניף, רק לעבור ליד הברזלים שמול הסניף, ולשמוע איזה רכילויות, מזה לכלוך. אבל מספיק קלקלתי לך בטח.


זה לא הכל, רבי עקיבא, אבל אני מרגישה שסתם עשיתי תמונה שחורה. זה לא ככה, באמת הסניף גזעי, ממש על הכיפק, אבל לא הכל חלק.


רם, המדריך של ניצנים, אמר לנו בצחוק, שחרדים אומרים שאנחנו נקראים "בני-עקיבא" ולא "בני רבי עקיבא", כי אנחנו בעצם נקראים על שם עקיבא האיש עד גיל 40, לפני שחזר בתשובה. אני לא צחקתי.


ושתדע לך, ר' עקיבא, שהיום ממש חסר לנו מנהיג כמוך.


שלך


רווית"



(חברים מקשיבים)



פותחים דיון- מסכימים? לא מסכימים? למה?[/i]