הרב מאיר כהן מספר על דרור וינברג- 
"עכשיו אגע קצת בעניינו, עם כל האי נעימות, יש לי הרושם, שלפעמים אנחנו, מהווים בית מדרש שנעים לו להתעסק בגודל, הכל בגדול, בעיקרון, בכללי.
לימוד אמונה, מחשבות כלליות, הדור, רוחניות.
אבל כשאנחנו מגיעים לפרטים זה כבר מורכב.
זהו אחד הדברים שחרו לדרור במפגש שלו עם מציאות כזו בצבא. זה פשוט הוציא אותו מהשלווה שהוא פגש אנשים שיכולים להיות גדולים מבחינה צבאית, אנשים רציניים- אבל ראה שהם קטנים, פשרנים ובינוניים בתחום של היראת שמים, של אחריות לפרטי פרטים. לא כי נכשלים לפעמים, אלא כשיטה, כצורת חיים. "אז לא נוטלים ידיים", "לא נורא" , אז לא התפללנו, "לא נורא". למה? כי זה פרטים, זה קשה, העיקר להיות אדם ארעכי, כללי, אידיאליסט.
זכור לי במקרה שנהג לספר.
כשהיה מג"ד ישבו אצלו בלשכה פורום מ"פים, והיה שם איזה מ"פ בוגר אחד המכינות, והכניסו סנדוויצ'ים, הוא מסתכל ורואה שאותו מ"פ אוכל ללא נטילת ידיים. דרור היה מזועזע כאילו היה הרב של הגדוד, הוא היה מזועזע בגלל הפער הזה, בין הגודל והקוטן. בפורום הזה הוא לא אמר כלום. אגב, הוא לא היה נוהג להעיר שום דבר בעיניינים האלה. אבל כיוון שהוא חשב שזה עניין אחד ולא שני דברים, לאחר מכן הוא תפס אותו ואמר לו: "אם אתה מזלזל בקטנות, סביר  שמחר תזלזל בתחום המבצעים, בתחום המקצועי והצבאי"
כי כאשר לוקחים את הדברים ברצינות, זו אישיות כזו, וכשמעגלים פינות ולא לוקחים שום דבר ברצינות, זו האישיות שלא לוקחית ברצינות.
זוהי מידה א-לוקית, הגודל שבקוטן, הגבורה הא-לוקית.כשאנו באים לבחון את עצמנו, ואת זולתנו, האם אנחנו באמת עומדים במבחן. המבחנים היותר גדולים זה לא בגודל, המבחנים היותר גדולים זה בגודל שבכל קוטן. האם הגודל יורד אל הדברים היותר קטנים או שאתה נשאר בכללי, בגדול. זוהי מידתו של הקב"ה: "במקום שאתה מוצא גדולתנו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענוותנותו" אצלנו א-לוקים זה לא רק בשמיים, זה א-לוקים שבשמיים ובארץ.  אותו א-לוקים שמחייה את תחתיות הארץ, את הנמלה והתולעת. בענווה א-לוקית שיורדת על לפרטי פרטים של סדרי ההשגחה הא-לוקית. אדם גדול, מנהיג גדול, מפקד גדול- נבחן לא ררק בהתעסקות במאקרו אלא גפ במיקרו, לא רק מחשבות כלליות, אלא מחשבות כלליות שיודעות להכיל ולהחיות ולהתגלות בפרטי הפרטים של החיים. לא כשתי רשויות או כשתי מערכות, אלא כמציאות אחדותית".
___________________________