"ושמחת בחגיך והיית אך שמח"
מדוע בחג הסוכות דוקא? איך אפשר לצוות על האדם
לשמוח? הרי זה תלוי מצב ורגשות? שמחה מלאכותית
זקוקה לאמצעי מלאכותי חיצוני, כמו אלכוהול או סמים,
כדי לשמח את האדם. לדפוק ראש. זה גורם לניתוק
בין הרגש לבין השכל ואז אדם משתולל, מתנהג
אחרת, לא שולט בעצמו, וכשהשפעת האלכוהול או
הסמים פגה נוצרת ריקנות ודיכאון.
שמחה אמיתית מקשרת בין הרגש לשכל, מתעלת אותו
אל תכלית האמונה בה׳. היא מושתתת על בטחון בה׳
והכרת הטוב. כשהאדם בוטח בה׳ יש לו שקט נפשי, 
מסיר דאגות מליבו וגם מכיר בטוב ה׳ על הדברים
הטריוויאלים היום יומיים הפשוטים והשיגרתיים, ואז
פורצת השמחה הפנימית מתוך הלב ואפילו רק מציווי
ה׳: ושמחת בחגיך. אבל גם בחלקך.
דווקא בחג האסיף, שליבו של האדם מתמלא בגאווה
על שאסף כל גידוליו יושב בביתו- מבצרו. ואז מצווה
לצאת החוצה אל מבנה לא יציב וזמני: סוכה ובכך
מבטא ביטחונו בה׳ וכך גם מקבל את הפרופורציות
של החיים והתנהלותם. ואז השמחה פורצת כשמחת
בית השואבה של ניסוך המים- החומר הפשוט ביותר
בטבע, אך החיוני מאוד. להודות לה׳ על הדברים
הפשוטים ושלכאורה המובנים מאליהם.
חג שמח בשמחה אמיתית להאדרת ה׳ ומלכותו בעולם.

מאת פרופ' אבי לוי