מסופר על ספינה שהתרסקה בים ומהספינה ניצלו ילד וילדה שהגיעו לאי בודד,
הילד והילדה גדלו והתפתחו בטבע ונהיו בריאים וחזקים. כעבור זמן, כשגדלו
הילדים, התעברה האישה, והחלה להשמין ולהקיא, וככל שעבר הזמן נהייתה יותר
ויותר חלשה. הזוג, שלא ידע מה זה הריון ולידה היו בטוחים שהנה, חלתה
האישה במחלה קשה, הזמן עובר והמצב מתדרדר, והנה מגיעים הצירים ושניהם
בטוחים שהאישה עומדת למות, הכול כואב ומיוסר ושניהם בוכים ולחוצים, עד
שלפתע פתאום, מתוך כל הצער והייאוש - נולד תינוק. חיים חדשים יצאו לאוויר
העולם. ורק אז הבינו שכל החולי והקושי היה חלק הכרחי מתהליך הלידה.
האיש והאישה היו זקוקים רק לדבר אחד: למיילדת. מיילדת שתדע שכל הכאב
והייסורים לא מובילים לגסיסה ומוות, אלא בעצם מובילים ליצירת חיים חדשים
ושלמים. מיילדת שתיתן יד ליולדת ותגיד לה שאומנם זה כואב, אך זה הכרחי
וכדאי, כי הנה, תינוק נולד!
אומר הר' קוק: דורנו זקוק למיילדת, זקוק לאמונה, ידיעה ברורה שכל הכאב
והייסורים, הפיגועים והתופת העוברים עלינו אינם ייסורים שסופם כליון! להיפך,
אלו ייסורים שסופם לידה, עליה למדרגה אחרת לגמרי, מצב חדש לעם ישראל.
עלינו להרבות באמונה, וכשיודעים את התכלית יש יותר כוח ואמונה בדרך, צריך
לדעת שאנו בדור של לידה- גאולה !
)הר' בלייכר(