הולך אני באחד מימי חנוכה האביביים ברחוב, ופוגש את מ', חברי מתקופת הלימודים באוניברסיטה. הוא מציג לפני את בנו, ואומר בגאווה:
"הילד הזה עושה לי צרות".
ומהן הצרות שעושה הילד?
הוא בא מבית הספר בערב חנוכה, ושאל: "אבא, המכבים היו דתיים?"
מ' הוא בחור פיקח, ומיד הבין, שנקלע לצרה. הוא מנסה לצאת מהעניין ע"י פיזור מסך עשן:
"אז לא היה עוד דבר כזה" הוא אומר.
"אז למה מתתיהו הרג את האיש, שרצה להקריב חזיר? אנחנו לא אוכלים סטייק לבן?"
"זה לא אותו הדבר" מתפתל האב.
"זה כן אותו הדבר. כשאכלנו בסטיקייה של ב', שמעתי שהם מדברים על חזיר, ואתה ואימא קוראים לזה לבן, כי אתם מתביישים".
לילדים אוזניים קשובות ושכל ערני.
"טוב, המכבים היו דתיים", נכנע מ'.
"אז אם היית בזמן המכבים, היית נלחם נגדם?"
"לא!" ומיד הוסיף כדי לקדם פני רעה אפשרית. "כי הם יהודים".
"אבל כמו, שאני מכיר אותך (תשמעו שפה) לא היית מצטרף אליהם".
"אני לא יכול לדעת מה הייתי עושה לו הייתי אז. אולי בכלל הייתי מישהו אחר? "אז נדבר על עכשיו, למה אנחנו חוגגים את הניצחון של הדתיים?"
"זה היה ניצחון לאומי כללי, לא רק של הדתיים".
הילד מחייך. ניכר שהוא הכין טוב את המלכודת מראש.
"ככה? ומה זה שכתוב על הסביבון 'נס גדול היה פה'? זה לא הנס של פך השמן? זה לא בחנוכת המקדש? מה עשו במקדש – התפללו?!"
אמרתי לכם: חברי ידע מראש שהוא נקלע לצרה. הוא פיקח ובנו פיקח כמותו. וחברי ידע, שהילד צודק, ושאין טעם להתפתל.
"אתה צודק, מיקי", הוא אומר, "אנחנו לא עקביים".

מיקי מביט אליו במבט של מחנך ואומר:
"אז הגיע הזמן שתתחיל להיות עקבי".
"גם בזה אתה צודק",אומר האב, ומבין שהמערכה אבודה: או חזיר או חנוכה. שניהם לא הולכים יחד. לא אצל ילד, שעיניו בראשו.
ואצל מבוגרים, שטחו עיניהם מראות?
אצלם זה הולך, הם מתעלמים מהעובדה שמלחמת המכבים הייתה דתית, של היהדות כנגד ההתיוונות. הם מתעלמים מהעובדה, שהם היו מתייצבים נגד המכבים או נשארים נייטראלים, שכן מאבק המכבים "הדתיים", לא היה אומר להם מאומה. הם אוכלי החזיר ומעלי הקטורת לאלילי הכזב בני זמננו: הם המתייוונים של היום.
מתייוונים שאינם מבינים את אשר הבין חברי, ועל כן מיהר להיכנע בוויכוחו עם בנו:
הוא הבין, שאם הוא יכריע בעד החזיר, תוך ביטול משמעותו האמיתית של חג החנוכה, ישאל בנו מיד שאלה נוספת:
אם חזיר, אם ככל הגויים – אז למה מדינה???