“משנכנס אדר מרבין בשמחה”
סלוגן מפוצץ, אה?
מתי בפעם האחרונה באמת ממשתם אותו? בהרקדה בבית ספר?
ואם רציתם להרגיש ממש טוב עם עצמכם אולי אפילו יצאתם לרחובות וחילקתם טופי לאנשים…
בואו נעצור ונחשוב לרגע האם ככה באמת הרבנו שמחה?
או שאולי שימחנו בעיקר את עצמנו ושכנו כמה אנשים…
אנו נפגשים כל יום בכיתה, בבית הספר וברחוב באנשים מדוכדכים, מיואשים ומדוכאים. זה הזמן שלנו להעלות חיוך על הפנים שלהם.
לא על ידי שנגרור אותם לרקוד או שנצעק לכיוונם ”חודש אדר!!! מה אתה כזה…”
אם נעצור לרגע מחשיבה על עצמנו, נשב לידם בנחת עם חיוך,
נשאל אותם מה מעיק עליהם ומה שלומם, נתעניין במצבם, נביע חמלה ורצון לעזור.
כך נצליח באמת להרבות שמחה בחודש הזה ובחיים בכלל.
נוכל להיות יותר רגישים ואמפטיים כלפי הסובבים אותנו
במעגלים הקטנים שסביבנו ואף בגדולים יותר.
(ידידיה מאיר גוטווירט ז"ל, נפטר בליל פורים תש"פ)