אני רוצה להזמין אותך לפגישה, פגישה קבועה. 
אני יודע שיש לך הרבה מה לומר לי, ומה לבקש, 
וגם אני רוצה לשמוע אותך. 
האמת היא, שאני מתגעגע לשמוע את קולך. 
אחרי הכל, אני אבא שלך. 
אני יודע שאת מאוד טרודה. 
יש לך מבחנים ושיעורים,  והחברה מעסיקה אותך, וזה בסדר. 
ואני יודע שאם לא נקבע זמן קבוע לפגישה, כל בוקר באותה השעה, את לא תגיעי. 
לא מפני שאת לא רוצה - מפני שאת טרודה, ואולי לא מרוכזת. 
אבל לי כלל לא משנה אם את מרוכזת או לא. 
אני פשוט שמח שאת באה. 
תגידי מה שיש לך לומר. גם אם לא תתרכזי בכל מילה ומילה.
אחרי הכל אני אבא שלך, ואני יודע כמה את מתאמצת. 
באמת, בשבילי לא חשובה התוצאה, חשוב לי המאמץ שאת עושה, המאמץ לשמור איתי על קשר. 
תראי לי שאת עדיין הבת שלי שאוהבת אותי, 
ואני יודע שיום אחד גם תגיע הכוונה שמאחורי המילים. 
(כבר עכשיו שמתי לב שיש דברים שאת אומרת וממש מתכוונת אליהם!) 
אני יודע שקשה לך לומר את המילים העתיקות, מילים שלא את חיברת. 
אבל תביני, שבגלל שקשה לך ולאחים שלך לבטא את עצמם, בכלל זה ניסחו את המילים העתיקות. 
ואם תתאמצי ללמוד אותן ולהבין אותן, 
תראי שלא היו יכולים לנסח את מה שאת רוצה לומר, בצורה טובה יותר. 
תראי בתי, 
הפגישה הזו אולי קצת מאולצת, 
אבל היא בכל זאת פגישה, וזה מה שחשוב. 
אז אל תאכזבי אותי, 
אני כאן ממתין לך תמיד, 
מצפה לשמוע את קולך, שירתך, תודתך, 
זה הכל בשבילך...
אבא. 
___________________
(הרב עדין שטיינזלץ)


~תודה לאביגיל